בשנים האחרונות, האינטרנט וחנויות וירטואליות הפכו לדרך שכיחה למסחר. כך, ציבור הצרכנים מעדיף במקרים רבים לבצע רכישות בדרך זו, שכן ניתן להשוות מחירים באופן מיידי וקל, וכן נחסכת היציאה מהבית. התעצמות התופעה מצריכה גם התייחסות משפטית, אולם חוק ספציפי אשר מסדיר את הקנייה באמצעות האינטרנט טרם חוקק.
במקרה שלהלן נידונה חלותו של חוק הגנת הצרכן על דרך מסחר זו, וזאת כל רקע מחלוקת בין צרכן לבין עוסק לגבי עסקה אשר ביצעו באמצעות האינטרנט.
יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית
התובע ראה הצעה באתר האינטרנט של הנתבעת לקניית מערכת הפעלה למחשב. המחיר שנדרש לפי האתר היה אטרקטיבי, ועל כן התובע החליט לבצע את הרכישה. לאחר הזמנת המוצר, נציגת הנתבעת יצרה קשר עם התובע, ובישרה לו כי הייתה טעות במחיר המוצר, שהיה נקוב בשקלים במקום בדולרים.
התובע דרש לרכוש את המוצר במחיר המקורי, שכן לטענתו אתרי אינטרנט היו בגדר "חנות וירטואלית", שהדין שחל עליהם היה דין כל חנות אחרת, לרבות חוק הגנת הצרכן. לפי חוק זה, חלה חובה על עסק להציג את מחיר המוצר, והמחיר המוצג הוא המחיר המחייב, גם אם מסתבר שהוא היה שגוי.
מנגד, הנתבעת טענה כי תקנונה ונהליה, אשר הופיעו באתר האינטרנט, קבעו כי אחרי ביצוע ההזמנה צריך נציג של החברה ליצור קשר עם הלקוח, ורק לאחר אישור פרטי ההזמנה, העסקה תאושר. לטענת הנתבעת, הייתה זו זכותה שלא לקיים את ההזמנה, קל וחומר כאשר נפלה טעות בתום לב במחיר אשר הופיע באתר.
הכרעת בית המשפט
השופט קבע כי חוק הגנת הצרכן חל, על כל דרישותיו וסעיפיו, גם על אתרי אינטרנט. השופט הגיע למסקנה זו גם לפי לשון החוק, וגם מתוקף מדיניות ציבורית נכונה. מטרתו של חוק זה הוא להגן על הצרכן, וזאת, בין היתר, באמצעות הבטחה כי בעשותו עסקה יעמוד לרשותו מלוא המידע ההוגן והנאות, שלפיו יוכל לגבש את החלטתו.
סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן קובע איסור הטעיה, וסעיף 17 לאותו החוק מטיל על עוסק חובת גילוי להציג מחיר על כל מוצר, במטבע ישראלי. עוד קובע הסעיף, כי המחיר המוצג יהיה גם המחיר המחייב של המוצר, גם אם חלה במחיר המוצג טעות. השופט הדגיש כי תכליתו של סעיף 17 היא להביא לידיעת הצרכן את מחיר המוצר לפני ביצוע הקנייה, שכן מדובר במידע מהותי העוזר לצרכן לכלכל את צעדיו.
השופט דחה את טענת הנתבעת בנוגע להצגת תקנונה ונהליה בחברה, שכן על פי חוק הגנת צרכן, לא היה ניתן להתנות עליו, או לוותר על ההגנות שהוא מעניק לצרכן. השופט גם דחה את הסברה לפיה החלטה כאמור עלולה לפגוע במסחר באינטרנט. יתרה מכך, לפי השופט כללי ההגינות היו צריכים לחול גם על דרך מסחר זו.
סעיף 31 לחוק קובע כי במקרים בהם העוסק מסרב לתת לצרכן את המחיר המוצג, ניתן לפסוק לזכות האחרון פיצויים שאינם דורשים הוכחת נזק, עד 10,000 ₪. הרציונאל לכך הוא שהצרכן לא יירתע מהגשת תביעה משפטית. במקרה דנן, הנבעת אומנם הפרה את החובה החקוקה לפי סעיף 17, אולם השופט סבר כי לא היה מן הראוי לפסוק פיצויים עונשיים כנגדה, שכן הוא התרשם שמדובר היה בטעות בתום לב.
לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה, ובחר שלא לכפות על הצדדים את קיום החוזה. בית המשפט חייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע בסך של כ-1,000 ₪.
.jpg)
