דחיית ערעורו של חוקר פרטי אשר הורשע בעבירה של סחיטה באיומים

ערעור בגלגול שלישי משמעו ערעור לבית המשפט העליון, על נסיבות פרשה אשר נידונו הן בבית משפט השלום כערכאה ראשונה, והן בבית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור.

ההלכה היא כי רק בנסיבות ייחודיות, וכאשר עולות במסגרת הפרשה שאלות מהותיות אשר בית המשפט העליון נדרש לתת אליהן את דעת, שכן הן בעלות השלכות רוחביות, תתקבל בקשת רשות בגלגול שלישי. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא לדחיית בית המשפט העליון בקשה זו.

הרקע העובדתי

המבקש, שהיה חוקר פרטי במקצועו, נשכר בכדי לבצע פעולת מעקב, שהסתבכה והפכה לסחיטה באיומים של מושא חקירתו, המתלונן. לפי כתב האישום, שירותיו של המבקש נשכרו על ידי שני שותפים בכירים במשרד עורכי דין, אשר ביקשו להפליל את שותפם, המתלונן, בשימוש בסמים, וזאת על רקע מחלוקת מקצועית כספית אשר נתגלעה ביניהם.

המבקש ואדם נוסף שכרו את שירותיה של "נערת פיתוי", שתפקידה היה לשכנע את המתלונן להתנסות בשימוש סם מסוג מריחואנה, ולהתוודות מול מכשיר הקלטה כי הוא נהג לצרוך סמים.

אותה נערת פיתוי פגשה לראשונה את המתלונן בבית קפה, בטענה כי היא זקוקה לשירותיו המשפטיים לצורך עריכת חוזה. באותה הפגישה המתלונן הוקלט כמי שמתנסה, לעיתים, בעישון מריחואנה. בפגישה שנייה, אשר נערכה בחדר בבית מלון, נערת הפיתוי הגיעה עם שקית תבלינים, שכנעה את המתלונן כי היה מדובר במריחואנה, והשניים צולמו כאשר הם עישנו את תוכן השקית. הפגישה שלישית, שנערכה במועדון TLV בתל אביב, הנערה הפצירה במתלונן כי יבקש סיגריית מריחואנה מאחד הבליינים, אולם נענתה בסירוב של המתלונן. עם זאת, מאוחר יותר באותו מועד, השניים עישנו מריחואנה ביחד.

מכל המסכת שלעיל, עלה כי המתלונן לא היה מורגל בשימוש בסם, ולכן המבקש התעמת עם המתלונן פנים אל פנים. המבקש איים על המתלונן כי אם לא יודה בפניהם בשימוש בסמים, תוך ביצוע בדיקת פוליגרף, הם ידווחו עליו למשטרה וללשכת עורכי הדין. סירובו של המתלונן להתוודות הוביל לסילוקו מהשותפות במשרד עורכי הדין.

פסקי הדין של ערכאות השלום והמחוזי

המתלונן הגיש תלונה למשטרה, אשר בעקבותיה הוגש כתב אישום כנגד המתלונן בגין עבירה של סחיטה באיומים. המבקש הורשע בבית משפט השלום, ונגזרו עליו חמישה חודשי מאסר וקנס של 2,500 ₪. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בגלגול זה של ההליך, המבקש הגיש לבית המשפט העליון בקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, צפו במסגרת המקרה שאלות יסודיות בעלות השלכה כללית ורוחבית, אשר הצדיקו הידרשות של בית המשפט העליון, בגלגול שלישי, לסוגיה.

הכרעת בית המשפט העליון

השופט קבע כי חלקן של הטענות אשר המבקש העלה היו מופרכות, וחלקן האחר נגע למקרה הפרטני של המבקש. בנוגע לטענות האחרונות, השופט סבר כי לא היה מקום להתערב בהחלטה המנומקת של בית המשפט המחוזי אשר דחתה את הערעור. לסיכום, בית המשפט העליון פסק כי לא הייתה סיבה מוצדקת לבחון מחדש את נסיבות הפרשה, אשר לובנו זה מכבר בערכאות הנמוכות יותר. יתרה מכך, השופט ציין כי לאור המסכת העובדתית אשר תוארה העונש אשר נגזר על המבקש היה קל, אולם ממילא לא היה כל יסוד לשנותו.