הרשעת מעסה באינוס (ע"י החדרת אצבע ) בעת בצוע עיסוי למטופלת בספא

הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה בראשות האב"ד סגן הנשיא אילן שיף והשופטות חני הורוביץ ו צילה קינן הרשיע עתה את הנאשם ליאור שרון יליד 1978 מזכרון יעקב בעבירת אינוס , בכך שבמסגרת עבודתו כמעסה, בספא "אחוזת זמארין" שבזיכרון יעקב החדיר אצבעו לאיבר מינה של מתלוננת בעת העיסוי , וזאת ללא הסכמתה.

רקע:

עפ"י כתב האישום שהוגש נגד הנאשם , הרי שבמסגרת עבודתו כמעסה, עבד ביום 31.12.09 בספא "אחוזת זמארין" שבזיכרון יעקב , ובמועד זה הגיעו המתלוננת (נ') וחברתה (ש') לספא, על מנת לקבל עיסוי סמוך לשעה 12:00, בעוד הוא מעסה את המתלוננת בחדר הטיפולים, הזיז הנאשם את תחתוניה של המתלוננת והחדיר את אצבעו לאיבר מינה, ללא הסכמתה. המתלוננת דחפה את ידו של הנאשם באמצעות ידה, דרשה כי העיסוי יופסק, התלבשה ועזבה את חדר הטיפולים.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ובלשון באת- כוחו:"גרסתו של הנאשם היא הפוכה לזו של המתלוננת. הוא למעשה המתלונן בתיק. הוא התלונן שעשר דקות לפני סיום העיסוי, קרי, בשעה 12:30 לערך, המתלוננת שלחה את ידה לאיבר מינו, חפנה את איבר מינו בידה, הוא הפסיק את הטיפול ויצא מהחדר. זאת גרסתו למן הרגע הראשון.". בהקשר זה ציינה ב"כ הנאשם, כי הנאשם התלונן מיידית בפני מזכירת הספא, מנהלת הספא ומעסה נוסף.

האב"ד שיף אשר כתב את הכרעת הדין ציין כי כאופיין של עבירות מין, המתבצעות בחדרי חדרים, עניין לנו בגרסה מול גרסה ומכאן הקושי המובנה הטמון בהכרעה ובקביעת מהימנות. עם זאת, לאחר שבחן את כלל חומר הראיות בתיק וקרא את סיכומי הצדדים, הגיע לכלל מסקנה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.

מסקנתו של השופט מבוססת ראשית על התרשמותו ממהימנותה של המתלוננת. גם חברתה- ש', עשתה עליו רושם מהימן, גרסתה היתה עקבית ותאמה את עדות חברתה- המתלוננת. ניכר היה כי השתדלה לדייק בפרטים. לעומת זאת, גרסתו של הנאשם העלתה תמיהות שונות, ואשר פגעו קשות במהימנות גרסתו.

השופט דחה בין היתר, את טענת הנאשם כי מבחינה טכנית לא יכול היה להחדיר אצבעו לאיבר מינה של המתלוננת, כשהיא שכובה על בטנה וכי לא ייתכן שהיא לא הרגישה כי ידו מתקרבת לאזור איבר מינה טרם החדירה- מהטעמים שפרט בהכרעת הדין. כן ציין השופט כי מתווספים מספר נדבכים מהותיים, שבהצטרפותם יחדיו מחזקים את גרסתה ופוגעים קשות באמינות גרסת הנאשם.

עוד הבהיר השופט שיף כי המתלוננת היא לסבית, כאמור, החיה עם בת זוגתה ש', עמה הגיעה לבילוי וטיפול בספא, ולדבריה, מזה שנים אין היא מתעניינת בגברים. הגם שלכאורה, ככלל, אפשר שצורת חייה של לסבית, אינה מלמדת על נטייה מינית בלעדית לנשים, המתלוננת כלל לא נחקרה בנקודה זו ועל כן טענתה כי אינה מתעניינת בגברים- לא נסתרה. נקודה זו אף היא, בהצטרפות ליתר הנדבכים , מחלישה את גרסת הנאשם, לפיה המתלוננת היא זו שביצעה בו מעשה מגונה, באופן שנטען על ידו.

מנהלת הספא אישרה את דבריה במשטרה, לפיהם בעת שסיפר לה הנאשם על מעשיה של המתלוננת (טרם הבירור בחדרה), הוא לא היה נסער . לעומת זאת, העדה ש' העידה כי המתלוננת נמצאה קצת בסערת רגשות. בחקירתה הנגדית העידה העדה ש' כי המתלוננת "היתה נורא כאילו בסערת רגשות ..." מצב נפשי זה מתיישב עם הפגיעה המינית שבוצעה בה. ובנוסף, המתלוננת החליטה להתלונן במשטרה על- אף שמנהלת הספא ניסתה לשדלה לנהוג במידת הרחמים ולא להתלונן במשטרה, עקב נסיבותיו האישיות של הנאשם.

השופט שיף הבהיר כי אילו נבעה תלונת המתלוננת רק על מנת להקדים רפואה למכה, על מנת שהנאשם לא יהיה זה שיתלונן כנגדה, הגיוני היה שתיעתר לבקשתה של מנהלת הספא ובכך תיצור לעצמה הסבר הגיוני ואמין, למקרה שהנאשם הוא זה שיתלונן נגדה. וכן ציין כי התנהגותו של הנאשם בעת הבירור אצל מנהלת הספא, מעלה אף היא ספקות מהותיים באשר לאמינות גרסתו.

סגן הנשיא שיף הוסיף וציין כי משקלם המצטבר של הנימוקים שבהכרעת דינו הביאוהו לכלל מסקנה כי המתלוננת דוברת אמת וכי הנאשם אינו דובר אמת וכי די היה בחלק מהנימוקים כדי להגיע למסקנה זו, אך בוודאי שבהצטברות כולם יש כדי להכריע את הכף.

במסגרת הכרעת הדין התייחס השופט שיף גם לטענת הסנגוריה למחדלי חקירה של המשטרה בנוגע לבצוע השחזור, בצוע העימות בין הנאשם למתלוננת ואי עריכת תלונה בעקבות טענת הנאשם בחקירתו כי המתלוננת היא זו שביצעה בו מעשה מגונה, וקבע כי החקירה נוהלה בהגינות ואין במחדל הנטען כדי להטיל ספק בקביעותיו.

לאור כל האמור הציע השופט שיף להרשיע את הנאשם והשופטות הורוביץ וקינן הצטרפו לעמדתו ומשכך הורשע בעבירת אינוס.

התיק התנהל בדלתיים סגורות והכרעת הדין הותרה לפרסום בלא פרטים מזהים של המתלוננת וחברתה שהוסרו. (לאור האמור יש להתעלם מהכיתוב "דלתיים סגורות").