הרשעת סוהר שב"ס ברצח בתו על רקע רצונה להנשא לבחיר לבה

הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה בראשות האב"ד יוסף אלרון והשופטים משה גלעד ומנחם רניאל הרשיע עתה את הנאשם עיסאם ניג'ם סוהר שב"ס , יליד 1963 מבית ג'אן, ברצח בכוונה תחילה של בתו המנוחה ליאל ז"ל בשבע יריות אקדח בראשה ובבית החזה, לאחר שהחליט להמיתה, הכין עצמו ומבלי שזו התגרתה בו קודם לכן, וזאת על רק מה שמכונה "כבוד המשפחה".

רקע:

ביום ה- 23/05/09, בשעה 21:00, הגיע הנאשם ברכבו לחניון תחנת המשטרה בכרמיאל. על פי תיאורו של השוטר ששהה באותה עת במקום, ירד הנאשם מרכבו, זרק אקדח לידיו ואמר לו: "יריתי בבת שלי והיא מתה והיא נמצאת איתי ברכב" .

לשאלת השוטר, הובילו הנאשם למושב הקדמי של רכבו, שם נמצאה גופת אישה שכובה כשראשה פונה לרצפת הרכב וסימנים רבים של דם נמצאו על המושב ועל דלת הרכב . השוטר אזק את הנאשם והובילו לחקירה. בחקירתו, הנאשם הודה כי ירה במנוחה על רקע מה שמכונה "כבוד" המשפחה. לדבריו, המנוחה "יצאה" עם בחור שביקש להינשא לה, והנאשם סירב, משום עברו הפלילי. במהלך נסיעתם פרץ "ויכוח" בינו לבין המנוחה, "על העניין של הבחור", כלשונו. או אז, לדבריו: "אני במצב הזה איבדתי את העשתונות ולא הרגשתי עד שזה קרה ויריתי אפילו ירייה או שתיים לא יודע כמה..."

עפ"י כתב האישום שהוגש נגדו, בתו המנוחה של הנאשם התגוררה לפני מותה יחד עם הוריה בביתם שבבית ג'אן . מספר חודשים לפני האירוע, הייתה המנוחה בקשר עם בחור לו רצתה להינשא, למורת רוחו של הנאשם. על רקע זה, נוצרה מתיחות בינה ובינו שבגינה היא ברחה מן הבית בלילה שבין ה- 22.5.09 ל- 23.05.09. בלחץ משפחתה, הוחזרה המנוחה לבית הוריה. עוד נטען כי ביום ה-23.05.09, לאחר שגמלה בלב הנאשם החלטה להמיתה על רקע המתיחות בין השניים, הורה לה הנאשם לצאת עימו מהבית, הוא נשא עימו את אקדחו, והם נסעו ברכב כשהמנוחה ישובה לצדו. במהלך הנסיעה, התווכחו על רצונה להינשא לבחיר ליבה ובשלב זה : "שלף הנאשם את האקדח, ומתוך כוונה להמית את המנוחה, כיוון אותו לעברה וירה בה, מטווח קצר, שבעה כדורים, אשר ארבעה מתוכם פגעו בראשה של המנוחה ושלושה בבית החזה, וגרמו למותה".

הנאשם הודה כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מירי מאקדחו בעת שישבה לצידו ברכב וכן הסכים למיקום הפגיעות בגופה. יחד עם זאת, טען כי "אינו זוכר את האירוע של הירי, יש לו 'חור שחור' בראשו מזיכרונו בזמן הירי", ולפיכך, "לא יכול לספק פרטים בעניין" ומכחיש כי התכוון לגרום למות המנוחה בכוונה תחילה.

האב"ד אלרון אשר כתב את הכרעת הדין קבע כי כוונת הנאשם להמית את המנוחה מוכחת מהעובדה המוסכמת, כי ירה בראשה 4 פעמים ובחזה 3 פעמים. כתוצאה מהירי, שבוצע מטווח אפס או כמעט אפס רוסקה גולגולת המנוחה לחתיכות, ודם רב ורקמות גוף המנוחה התפזרו ברכבו של הנאשם.

ירי זה אינו ניתן להסבר אלא על ידי חפץ עז במות המנוחה, העולה בגדר "כוונה תחילה" כנדרש בחוק להרשעה בעבירת הרצח. מעבר לכך, מוכחת כוונתו מהמניע שהיה לו לרצוח את המנוחה, לתפישתו "כבוד" המשפחה, כעולה מהודאתו במשטרה ועדויות נוספות.

עוד ציין השופט כי בהגנת הנאשם, אין כל ממש. טענתו כי "אינו זוכר" את הירי, למעשה, אינה סותרת את כוונתו להמית אתהמנוחה בזמן המעשה, ואינה ראויה לאמון. כמו כן, לירי לא קדמה כל "התגרות" מצד המנוחה, כטענת הנאשם, וזו נרצחה על ידו בדם קר. בירי החוזר והנשנה של הנאשם לאיבריה החיוניים של המנוחה, מטווח מגע או קרוב למגע, יש אמירה חד משמעית בדבר החלטתו להמיתה. אף התנהגותו לאחר מעשה לימדה על החלטה להמית את המנוחה, שכן הוא לא ראה לפנות את המנוחה לקבלת טיפול רפואי לאחר הירי, או להזמין עבורה טיפול כזה. תחת זאת, התייצב בתחנת המשטרה הקרובה ואמר: "יריתי בבת שלי והיא מתה".

לעניין המניע ציין השופט אלרון כי לכאורה, עצם הטענה בדבר "אינטרס" של אב לרצוח את בתו, בשר מבשרו, מנוגדת לכל הגיון ושכל ישר. אולם, תפיסה מסולפת ומעוותת של "כבוד" עשויה להפוך את המוסר האנושי על ראשו, ולהפוך למרבה הצער, לעיתים, אהבה לשפיכות דמים. כל חטאה של המנוחה, ליאל, היה רצונה להינשא לבחיר ליבה . אולם, בתפישת עולמו המעוותת של הנאשם, הייתה אהבתה לחטא, ובחירת ליבה לצנינים בעיניו.

הנאשם עצמו, לא התבייש במעשיו כלל וכלל. כשנשאל על ידי השוטר שעצרו, מדוע רצח את המנוחה, לא סבר כי מעשיו אף טעונים הסבר כלשהו. כשנחקר על המניע למעשיו הבהיר כי "עניין של כבוד משפחה, אם היא מתחתנת עם בחור כזה או שהיא בקשר עם בחור כזה אתה יודע מה המשמעות" . והדגיש: "אני אעמוד ככה בגאווה עם ראש מורם ואני שלם בבית שלי."

אף בעדותו בפני ביהמ"ש, לא התבייש הנאשם כלל וכלל בהשקפת עולמו, העושה פגישה של בתו עם אהוב ליבה לחטא שעונשו מוות.

וכדבריו: ""אין לי הסבר חוץ מאשר בגידה בכל הערכים, יש לה שתי אחיות מאורסות, לא אחת ( והצביע לעבר בנותיו). זה נוהג, זה לא רק הערכים של הדרוזים עצמם, זה אצל המוסלמים, היהודים, הנוצרים, אין שום עדה שתסכים לדבר כזה."

השופט אלרון ציין איפוא, כי נראה כי לאחר סופה האלים והעקוב מדם של המנוחה, ראה הנאשם דווקא את עצמו ומשפחתו כ"קורבנות" ה"בגידה בערכים" מצדה, וביסס על כך את מניעיו להחליט להמיתה.

השופט קבע כי הנאשם לא הציג הגנה של ממש, עדותו בפני השופטים לא סתרה, למעשה, את המתת המנוחה בכוונה תחילה, ולא הסתכמה אלא בבכי וטענה כי "אינו זוכר" את שאירע, והיא ממילא מופרכת ואינה ראויה לאמון. כן נקבע כי הנאשם לא פעל במצב של העדר שליטה אלא המיתה תוך שהוא בשליטה מלאה, מתוך תכנון ובדם קר ושלל איפוא את טענות הנאשם לקינטורו ע"י המנוחה ולהעדר שליטה.

לאור כל האמור הציע השופט אלרון להרשיע את הנאשם ברצח בתו המנוחה והשופטים גלעד ורניאל הצטרפו לביעותיו ומשכך הורשע הנאשם ברצח בתו בכוונה תחילה.

היות ובכוונת הנאשם לטעון לענישה מופחתת בגין מצבו הנפשי בעת בצוע העבירה (בהתאם לנאמר במהלך הדיון לאחר הקראת הכרעת הדין ), לא נגזר עונשו עדיין והתיק נקבע לתאריך 13.9.10 בשעה 8.30, אשר עד אליו על באי כוחו להמציא חוות דעת בעניינו .

תפ"ח 8354-06-09