זיכוי נאשם מאינוס אשתו לשעבר בגין ספק סביר עקב החשש לעלילה מצדה

הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה , בראשות האב"ד אלרון והשופטים משה גלעד ומנחם רניאל , זיכה עתה מחמת הספק נאשם פלוני בן 43, בן העדה המוסלמית, המתגורר בכפר בצפון, נשוי ואב ל- 5 ילדים, מעבירת אינוס מתלוננת, אותה נשא לאשה לאחר סכסוך שפרץ בינו ובין אשתו .

השופטים לא שוכנעו כי גירסת המתלוננת אמינה ומהימנה מעבר לכל ספק סביר, במיוחד נוכח קיום "מניע" לסבך את הנאשם בעלילת האינוס בשל רצונה העז בדמי מזונות לילדיה ובעיקר, בביטול בדיקת הרקמות לילדיה , אותה דרש הנאשם ולפיכך קבעו כי לא ניתן להרשיעו מחמת קיומו של ספק סביר.

רקע:

עפ"י הנטען בכתב האישום בתאריך 1.2.2010, בשעות הבוקר המאוחרות, הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת עמה היה נשוי בעבר, ולהם שני ילדים משותפים,וזאת, על-מנת להסדיר ביניהם את הסכם המזונות שעליו לשלם לילדיהם, ואז אמר לה הנאשם שהוא אוהב אותה ורוצה אותה. לשמע דבריו, ענתה לו כי היא לא רוצה אותו, ולא רוצה לחזור לחיות עמו, אלא רק רוצה לסכם איתו דברים לגבי ילדיהם, אך הנאשם אמר למתלוננת שהוא חולם עליה כל לילה, ולמרות שהיא לא רוצה אותו, הוא רוצה אותה, ואז לפי הנטען אנס אותה בכח למרות התנגדותה.

השופט גלעד אשר כתב את הכרעת הדין ציין כי הרקע העכור בין הצדדים לארועים שבכתב האישום הינו – כי הנאשם נשא לטענתו לאישה לפני כ- 7 שנים את המתלוננת, לאחר שנתגלע סכסוך בינו לבין אשתו, דבר שהביאם להליכי גירושין ולכך שאשתו עזבה את ביתם .סמוך לאחר שהביא את המתלוננת לביתו בכפר, שבה אשתו לבית ומשדרשה כי המתלוננת תעזבו, עבר לחיות עם המתלוננת בבית הוריו לתקופה של כחודש ימים, שלאחריה שבה המתלוננת לחיפה. הנאשם המשיך לפגוש בה לעיתים ונולדו להם שני ילדים, בן ובת. (הנאשם טוען שהוא אינו אביהם).

המתלוננת התגרשה מן הנאשם בעת שהיה במאסר בין השנים 2006-2008 ונישאה שוב, לדבריה, לאדם אחר לו ילדה בת נוספת. את בעלה זה, עזבה כ- 4 חודשים בטרם האירוע נשוא כתב האישום הנוכחי.

כנטען במהלך המשפט, משלא עמד הנאשם בחובת תשלום מזונות ילדיו, הגישה המתלוננת תביעת מזונות, פקודות מעצר הוצאו נגדו בשל אי תשלום, והוא, מצידו, טען שאין אלו ילדיו, הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה לבירור אבהותו וביקש בדיקת רקמות. בהמשך טענה המתלוננת כי – בינה לבין הנאשם נחתם "הסכם ניהול חיים משותפים" לפיו, יחזרו לנהל חיים משותפים "כבני זוג לכל דבר ועניין", הנאשם ישלם את מזונות ילדיו, בני הזוג "מודים" שאלו ילדיהם, המתלוננת תבטל את תביעת המזונות והנאשם יבקש "לדחות" את תביעתו לבירור אבהות.

אולם, ב- 14.1.10 הגיש הנאשם, לבית המשפט לענייני משפחה, הודעה לפיה כלל לא חתם על ההסכם, וחתימתו זוייפה ע"י המתלוננת ובקש להאיץ את הטיפול בתביעתו לבירור אבהות. משלא הגישה המתלוננת כתב הגנה כנגד התביעה לבירור אבהות ולא שיתפה פעולה עם פקידת הסעד בנושא זה, עיכב בית המשפט את הליכי המאסר בגין אי תשלום מזונות נגד הנאשם.

בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בעובדות עבירת האונס וטען כי ביום 1.2.10 התקשרה אליו המתלוננת מספר פעמים, הם סיכמו להפגש ב"קריון" (באזור הקריות) ומשם נסעו לביתה בחיפה, לפי הזמנתה, כדי לקיים יחסי מין. הוא טען שקיים עימה במועד הנ"ל יחסי מין בביתה, ביוזמתה ובהסכמתה. לטענתו מטרתה הייתה לטמון לו "מלכודת" ולסבכו בעבירת אונס כדי להביא לביטול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.

השופט גלעד ציין בהכרעת הדין כי זהו מקרה נוסף בו מואשם נאשם בביצועה של עבירת מין ובו "גירסה מול גירסה". וכדבריו : "אולם, כאמור, בהתקיים ספק סביר יש לזכות וצריכים אנו כשופטים, בשר ודם, להזהיר עצמנו הזהר היטב, פן נרשיע את החף הואיל ו"יותר טוב ויותר רצוי לפטר אלף חוטאים מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים".

השופט ציין כי יריעת המחלוקת העיקרית ולמעשה היחידה הפרושה בתיק מצטמצמת אך לשאלה האם הנאשם בעל את המתלוננת "בהסכמתה החופשית" אם לאו? וכי לצורך תשובה לשאלה זו לא ניתן להתעלם מן הרקע האופף את יחסי הנאשם והמתלוננת ורצונה העז לקבל מזונות ילדיה ובעיקר, למנוע, כמעט בכל מחיר, את בדיקת הרקמות של ילדיה (שכן היתה מוכנה לחיות "כבני זוג לכל דבר" ולקיים יחסי מין עם אדם שאינה רוצה לעשות זאת עמו, מפחדת היא ממנו, לדבריה, ברמה שאינה מוכנה להיפגש עמו ללא נוכחות אמה ואף לא מוכנה לעלות למכוניתו, אך היא מוכנה לעשות זאת "למען הילדים" ואם יחתום על הסכם שבעצם הינו "מעין" נישואים).

השופט הוסיף כי נקל לשער את חששה של המתלוננת, כאישה בת המגזר הערבי, "גרושה" בשלישית, החיה במצוקה כלכלית ולה 3 ילדים משני "בעלים" קודמים, אם ייקבע שאין שניים מהם ילדי הנאשם. אם להשתמש בלשונה של המתלוננת, סביר לומר, בלשון המעטה, כי תהא זו בשבילה "פאדיחה" גדולה במיוחד, וזאת בנוסף לאובדן תשלומי המזונות.

עוד קבע השופט כי הנאשם שיקר בחקירותיו ונמצא בלתי מהימן בעדותו בביהמ"ש , וכי לגבי הדברים שמסר בחקירותיו במשטרה, הודה בעצמו כי שיקר ואין ספק כי עדותו הינה "עדות כבושה" שלא ניתן עליה הסבר סביר ומהימן. כן ציין כי מובן כי בשל התנהגותו של הנאשם בחקירתו ובעדותו, "רובץ לפתחו חטאת" בדמות חשד כבד כי ביצע את העבירה המיוחסת לו. אך בחשד, אפילו כבד, לא די ושקריו של הנאשם אינם יכולים להפוך את ה"אין" ל"יש" או להשלים את החסר בראיות – מהימנות – של המאשימה.

הספק הנובע מן האפשרות של אי אמירת אמת ע"י המתלוננת בנושאים שפורטו בהכרעת הדין, מקרין ישירות על יריעת המחלוקת המרכזית - שאלת ההסכמה לבעילה וכי במקרה כזה: "בהתקיים ספק – אין ספק", שכן במשפט פלילי חובה מוטלת על שכם המאשימה לשכנע את בית המשפט, מעבר לכל ספק סביר, באשמת הנאשם, כדי להרשיעו בדין.

מאחר שנותר ספק בלב השופט שמא המתלוננת הסכימה לבעילה או למצער "נכנעה" מתוך תקוה שיחסי המין יסייעו לה להגיע עם הנאשם להסכם בדבר תשלום מזונות וביטול בדיקת הרקמות, מספק זה זכאי, גם נאשם זה – אשר נמצא בלתי מהימן – ליהנות, ולהימנות על אותם "אלף חוטאים", (אולי) שראוי על פי משפט המקום, לפטור אותם מהרשעה פלילית והענישה הנלווית לה.

השופט גלעד הציע לחבריו השופטים לזכות מחמת הספק את הנאשם וחבריו להרכב השופטים האב"ד יוסף אלרון ומנחם רניאל הסכימו לחוות דעתו ומשכך זוכה הנאשם מעבירת האינוס מחמת הספק.

תפ"ח 20190-02-10