חוק העונשין מגדיר שורה של עבירות מין כגון אונס, בעילת אסורה בהסכמה, מעשה סדום ומעשים מגונים. העבירה החמורה ביותר הינה אונס ולכן, העונש שנקבע לצידה הוא הקשה ביותר. עם זאת, בתי המשפט אינם מתייחסים בקלות ראש לעבריינים שהורשעו בביצוע עבירות מין אחרות, ונוטים להשית עליהם עונשים חמורים לא פחות. דוגמא לכך, בפסק הדין הבא.


יש לך שאלה?
פורום עבירות מין
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום מעצר
פורום פלילי

 

במקרה הבא, נגזר דינו של נאשם שהורשע בביצוע מעשים מגונים בשלושה מקרים שונים. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם, רופא אורטופד בכיר, עבד במספר מרפאות בארץ. באחד מהמקומות, הנאשם ביצע מעשים מגונים בשלוש מטופלות שונות שהגיעו לביקור. מעשים אלו כללו מגע בשדיי המטופלות, הכנסת ידי הנאשם מתחת למכנסי ותחתוני המטופלות, הצמדת גוף הנאשם לגופן ונגיעה באיבר המין.


גזר הדין


גזר הדין ניתן על ידי שופטת, שציינה בפתח הדיון שקביעת העונש בנסיבות המיוחדות של המקרה הייתה קשה במיוחד. שכן, מחד גיסא האינטרס הציבורי חייב את מיצוי הדין עם הנאשם, ביטוי הסלידה הציבורית ממעשיו, הוקעתם והרתעת אחרים מפני ביצועם. בנוסף, בית המשפט נדרש להטיל עונש הולם ביחס לסבל שנגרם למתלוננות. מאידך גיסא, נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, אשר היו קשות במיוחד, הצדיקו הקלה בחומרת העונש.


שיקולי הקולא


באשר לנסיבות אלו, הודגש שחשיפת האישומים בציבור המיטה קלון על משפחתו של הנאשם וגרמה לשבר קשה, שהתעצם לנוכח ההרשעה. שכן, ממעמד של רופא בכיר, מוערך, בעל משפחה מבוססת, הנאשם נפל לתהום שפלה, איבד את מקצועו ומקור פרנסתו, גרם לכך שילדיו יסבלו מניכור חברתי ובושה וחש חרדה תמידית מפני העתיד שהיה צפוי לו ולמשפחתו. השופטת ציינה שהמחיר האישי שהנאשם שילם על מעשיו נזקף לזכותו בעת קביעת גזר הדין. כמו כן, השופטת זקפה לזכותו של הנאשם את עברו הנקי.


עם זאת, נקבע שהענישה החברתית שהוטלה על הנאשם לא הוותה תחליף לענישה הפלילית במקרה זה. זאת למרות העובדה שהענישה החברתית הייתה קשה במיוחד. שכן, הודגש שענישה חברתית הינה תוצאת לוואי של כל עבירה פלילית, ועל הנאשם לשקול זאת בבואו לבצע את המעשים הפלילים. לא זו אף זו, לאור מעמדו של הנאשם דנן, תפקידו ומקצועו, היה ניתן לצפות שהוא ייתן דעתו לסיכונים שנשקפו לו ולמשפחתו מביצוע המעשים המגונים, טרם ביצוע העבירה. בפועל, הנאשם לא שקל שיקולים אלו וזלזל בהם.


שיקולי החומרא


מצד שני, שיקולי החומרא שנזקפו לחובת הנאשם היו הימשכות המעשים, תכנונם והניסיון לשוות להם אצטלה חוקית ומקצועית. כמו כן, הרי שבמעשים המגונים הנאשם גרם למטופלות נזק נפשי וגופני, שלא היה עתיד לחלוף במהרה. יתרה מזאת, השופטת הדגישה שהנאשם ביצע את המעשים המגונים תוך הפרת האמון שניתן בו על ידי המטופלות. זאת על מנת לממש את תשוקותיו ויצרו המיני, תוך התעלמות מחובותיו כרופא ומהפגיעה הקשה במטופלות.


כמו כן, השופטת קבעה שגזר הדין נדרש לגלם בתוכו את המסר בדבר האיסור המוחלט שבמעשים המגונים, הן מהבחינה המוסרית והן ברמה המעשית, של מתן הגנה בלתי מתפשרת לקורבנות העבירה והוקעת המבצע. לבסוף, לאחר שקילת מכלול הנתונים, השופטת קבעה שלא היה מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם. עם זאת, נוכח המחיר האישי והמקצועי שהאחרון שילם על מעשיו, השופטת חרגה לקולא מהעונש המזערי שנקבע בחוק לעבירה של מעשה מגונה. בסופו של דבר, הנאשם נידון לתשעה חודשי מאסר בפועל, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס ופיצוי לכל אחת מהמטופלות בסך 10,000 ₪.