סחר באיברים - החלטה למעצר עד תום הליכים

לאחר שהפרקליטות מחליטה להגיש כתב אישום נגד חשוד בביצוע עבירות פליליות, באפשרותה לבקש מעצר עד תום ההליכים. כלומר, מעצר של החשוד עד לסיום המשפט וההכרעה בעניינו. בקשה זו מוגשת לבית המשפט אליו הוגש כתב האישום, אך לרוב דן בה שופט אחר. על מנת שבית המשפט יורה על מעצר עד תום ההליכים, על המאשימה להוכיח שקיימת עילה למעצר החשוד כגון מסוכנות לציבור, ויש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. בנוסף, יש להוכיח שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית. למשל, מעצר בית. כמו כן, על הנאשם להיות נוכח ומיוצג בעת הדיון בבקשה. דוגמא לדיון בבקשה מעין זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?

פורום מעצר

פורום כתב אישום

פורום רישום פלילי

במקרה זה, המאשימה הגישה לבית המשפט בקשה למעצר עד תום ההליכים של שני המשיבים, שהיו מעורבים בפרשת סחר באיברים. בכתב האישום שהוגש נגד שני הנאשמים נטען כי הם הפעילו רשת מאורגנת לסחר באיברים בישראל ומחוצה לה. על פי הנטען, הנאשמים פעלו לאיתור תורמי כליות בישראל והטיסו אותם לאוקראינה. שם, בוצע ניתוח על ידי רופא, הכליות הוצאו מהגוף, והושתלו אצל חולים שנזקקו לתרומה. חולים אלה שילמו לרופא ולשותפיו המשיבים סכומים נכבדים תמורת השתלת הכליות בגופם. באשר לתורמים, להם הועברו סכומי כסף זעומים, אם בכלל.

לאחר שהוגש כתב האישום, המאשימה הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיבים, אשר התנגדו לכך ולכן נערך הדיון דנן.
לטענת המשיבים, נסיבות המקרה לא הצדיקו את מעצרם עד תום ההליכים משום שהם לא היוו סכנה לשלום הציבור. לחלופין, נטען כי כתב האישום לא גילה כל עבירה בה המשיבים היו מעורבים. כלומר, לא הייתה עילת מעצר.

דיון והכרעה - "איברי אדם אינם חפץ"

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט החליט להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. לפסיקתו, היה צדק עם המאשימה שטענה כי מעשי המשיבים עלו לכדי עבירת הסחר בבני אדם, לפי סעיף 377א לחוק העונשין. השופט הדגיש שאמנם את הדין הסופי יקבע ההרכב שישמע את המשפט לגופו של עניין, אך הייתה אפשרות ממשית כי המשיבים יורשעו בעבירת הסחר, לצידה עונש מאסר של 4 שנים, לכל הפחות.

השופט הדגיש כי מטרת הוראת החוק בעניין זה הינה למנוע החפצה של בני אדם, מכירתם ומסירתם לאחרים, כאילו היו רכוש. במקרה זה, הודגש כי הסחר בבני האדם בא לידי ביטוי בנטילת איבר מאיברי הגוף של התורמים והשתלתו בגוף אחר תמורת סכום כסף נכבד, כאילו היה חפץ. כלומר, הסחר בבני אדם התפרש כרכישת איבר מהגוף - כחלק מהשלם. השופט הדגיש שהעובדה שהתורמים הסכימו לביצוע הניתוח ומכירת כלייתם, לא הייתה בה כדי לשלול את ביצוע העבירה. שכן, למרות ההסכמה, התרחש סחר באיברים, בניגוד לרצון המחוקק.

השופט ציין שעל פי הלכת בית המשפט העליון, עבירה של סחר בבני אדם מקימה עילת מעצר. מצד שני, השופטים מחויבים לבחון את קיומה של חלופת מעצר והאם יש בה על מנת להשיג את המטרה. אולם, בד בבד, בתי המשפט נדרשים לתרום למיגור תופעת הסחר בבני האדם, בין אם הדבר נעשה לשם מטרות זנות ובין אם למטרות מכירת איברים. לפיכך, בית המשפט נדרש להורות על חלופת מעצר רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. זאת מן הטעם שעל מנת להפסיק את פעילות הסחר, הנאשם נדרש לשבת מאחורי סורג ובריח. בפסק הדין נקבע כי כל עוד הנאשם נמצא בבית, הוא עלול לנסות ולהמשיך במלאכת התיווך, המכירה והקנייה של איברי בני אדם, ללא הפרעה.

לסיכום,

לכן, בסופו של דבר, השופט הורה על מעצר שני המשיבים עד תום ההליכים. נקבע כי מעצרו של המשיב הראשון יהיה באשפוז פסיכיאטרי. באשר למשיב השני, השופט העלה ספק למעצרו משום שחלקו בפרשה היה קטן בהרבה מזה של המשיב הראשון. אולם, לאור עברו הפלילי העשיר, שכלל הרשעות בעבירות גניבה, התפרצות, זיוף וכד', השופט קבע שלא היה ניתן לתת בו אמון לצורך חלופת מעצר. חיזוק לקביעה זו נמצא בחומרת מעשיו בתוך רשת הסחר. שכן, המשיב השני לקח חלק פעיל במימוש מטרות הרשת והפעיל איומים וכוח לשם כך. לבסוף, גם המשיב השני נעצר עד תום ההליכים.