מעשה שהיה במשרדנו - כך היה: ביטח לו אדם את רכבו כ-6 שנים (לפני הגיעו למשרדנו), בחברת ביטוח. לרוע מזלו, נשרף רכבו כליל בתאונה והוכרז אובדן כליל, דהיינו TOTAL LOSS בלשון כולנו.


חברת הביטוח, נהגה תחילה כשורה - היא הכירה בתביעה ונאותה לשלם ללקוחנו את מלוא ערך הרכב, על פי מה שנתבע ואפילו הסכימה לכסות גם את הוצאות כיבוי השריפה, אותם נדרש לקוחנו לשלם - עד כאן - מילה טובה לחברת הביטוח.


אולם בעת שהגיע מועד התשלום בפועל - הסתבר כי הוטל עיקול על חשבונותיו של לקוחנו ועל זכויות כספיות אחרות העומדות לזכותו - למשל - כספי תביעת הרכב, להם הוא זכאי. חברת הביטוח, פעלה גם אז כשורה - היא פנתה אל לקוחנו מספר פעמים וביקשה שיספק לה אישור, כי העיקול הוסר, הן אצל רשם המשכונות והן במשרד הרישוי. לקוחנו - לא הצליח בשעתו להשיג את האישורים הללו.


מדוע טעתה חברת הביטוח שטענה להתיישנות?


חלפו עברו להן 6 שנים תמימות. רק אז הצליח לקוחנו להסדיר את חובותיו והעיקולים כולם הוסרו. או אז, פנה הוא שוב לחברת הביטוח וביקש לקבל את כספי התביעה, שנותרו להם שלמים וממתינים לו שם.


אך הפעם - ציפתה לו הפתעה: "באמת צר לנו" - כך מסרה לו נציגת חברת הביטוח - "תקופת ההתיישנות בענף הביטוח היא כידוע 3 שנים וכעת, משחלפו יותר מ-6 שנים מיום התאונה, איחרת ידידי את המועד. פשוט אסור לנו, כחברת ביטוח שומרת חוק, לשלם לך דבר ובאמת - הכול בגלל תקופת ההתיישנות". כך נאמר לו.


בצר לו, פנה אלינו הלקוח ובאמת - במהירות הבזק, ללא שום צורך בניהול הליך משפטי, קיבל הבחור את כל הכספים המגיעים לו. שוב מגיעה מילה טובה לחברת הביטוח - מכתבנו שכנע אותה בנכונות טיעונינו והיא לא "טרטרה" את הלקוח ללא צורך.


נסביר - מה הייתה טעותה של חברת הביטוח (נכון יותר - הנציגה ששוחחה עם לקוחתנו), בעת שנמנעה מלשלם בטיעון "התיישנות", בעת שפנה אליה בחלוף 6 השנים?


ראשית - תקופת התיישנות אינה אוסרת על חברת ביטוח לשלם, אם היא רוצה בכך - תשלום לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, אינו מהווה עבירה. משפטית, מדובר ב"טענה דיונית", קרי טענה שרשאי - לא חייב - נתבע לעשות בה שימוש בבית משפט בעת שהוא מסביר מדוע אינו חייב בתשלום הנדרש ממנו.


שנית - ופרט זה מעניין אפילו יותר - כידוע - רק הגשת תביעה לבת המשפט, היא ורק היא עוצרת את מרוץ ההתיישנות. במקרה שלנו - גם לו היה לקוחנו מבקש לתבוע את חברת הביטוח בבית המשפט, לפני תום תקופת ההתיישנות, הוא לא יכול היה כלל לעשות זאת, שכן תנאי ראשון להגשת התביעה, הינו סירוב חברת הביטוח להכיר בתביעה ולשלם את הנדרש.


והרי חברת הביטוח הייתה מוכנה לשלם - היא רק הייתה מנועה מלעשות זאת בעטיו של העיקול. מכאן, שכלל לא הייתה בשעתו ללקוחנו כל עילה - סיבה להגיש את התביעה לבית המשפט ולו היה מגיש אותה, הייתה התביעה נדחית (או נמחקת) על הסף.


ונקודה שלישית - לו באמת הייתה חברת הביטוח הולכת "על פי הספר", מי מנע ממנה בשעתו בעת שאישרה ללקוחנו את התביעה, מלשלם את הסכומים ישירות לאותו הגורם שהטיל את העיקול ואז היה חובו של לקוחנו קטן והבעיה כלל לא הייתה נוצרת.


משנמנעה חברת הביטוח מעשות כל זאת, הרי שבסירובה לשלם לאחר 6 שנים, היא בעצם לוקחת לכיסה כספים שאינם מגיעים לה בדין ומונעת אותם מהמבוטח הזכאי להם.


לזכותה של חברת הביטוח - כאמור - די היה במכתב הסבר שלנו, ששכנע אותה "לרדת מהעץ" ונמנע הצורך בניהול הליך משפטי מיותר.


ומה העצה המעשית לכולנו?


ראשית - משהסתיימה הסיבה שבגינה הוטל עיקול על הרכב שברשותנו, הבה נדאג מיידית להסרת העיקול ולהשגת כל האישורים הנחוצים לכך מרשם המשכונות וממשרד הרישוי, כל זאת בין היתר, כדי לאפשר קבלת כספי ביטוח, ככל שהם מגיעים לנו.


שנית - אם אין דרך להסיר את העיקול - יש לוודא שחברת הביטוח תשלם את המגיע לנו לגורם שהטיל את העיקול, כך שלכל הפחות - יקטן החוב, שבגינו הוטל העיקול.


מאת: אילן להב, עו"ד