הכתובה במהותה היא מסמך דתי והיא מלווה את עם ישראל אלפי שנים בצמוד וכחלק מענייני נישואין וגירושין של ההלכה היהודית. הכתובה היא שטר התחייבות ממונית וככזה, הוא חלק מהותי של הנישואין.

 

 

הסמכות לדון בענייני הכתובה נתונה לבית הדין הרבני כחלק "מענייני נישואין וגירושין", כמשמעותו בחוק שיפוט בתי הדין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג -1953.

 

 

מטרת הכתובה:

 

 

דמי הכתובה מטרתם להגן על האישה, אם בתוך מסגרת הנישואים ואם למחסורה במות הבעל. לפיכך כאשר האישה היא הגורם המעוניין לפרק את קשר הנישואין הרי שהיא מאבדת כתובתה.

 

 

באילו מקרים האישה תפסיד כתובתה?

 

 

עוברת על דת משה – מכשילתו באיסור;
עוברת על דת יהודית – על מנהגי הצניעות החברתיים;


מורדת בטענת מאיס עלי


אישה שבגדה - אם האישה הסכימה להתגרש, והבעל מסרב, גם אם האישה היא שזינתה, היא זכאית למזונות.
 

ויתור על דמי כתובה צריך להיות מפורש:

 

 

מטרת דמי הכתובה דומה למטרת דמי המזונות – לדאוג לביטחונה הכלכלי של האישה (כאשר מדובר באלמנה), ובאשר לגרושה – שלא תהא קלה בעניין להוציאה. על כן, נפסק שהוויתור חייב להיות במפורש ולא מכללא.

 

 

סכום מופרז לדמי כתובה:

 

 

חז"ל מצאו לנכון לקבוע שאישה לאחר פרידתה מבעלה לא תאלץ לחזור על הפתחים, ועד אשר תינשא מחדש תהיה לה אפשרות קיום מינימאלית במשך שנה אחת, כמו למי שנמצא על הגבול בין עני לבין מי שאינו עני. זהו סודה של עיקר כתובה.

 

 

על כן, נפסק כי יש לקבוע סכומי מינימום ומקסימום לכתובה , בהתחשב באפשרות הקיום של האישה לאחר היפרדה מבעלה, לפי רמת החיים שהיתה מורגלת בנישואין, וזאת למשך שנה שלמה וכך כתב:

 

 

"חושבני שהמינימום לפרנסה חודשית הוא קו העוני של הביטוח הלאומי, ועל כן הייתי מציב את הסכום החודשי על 3,000-4,000 ₪ לחודש....זהו הרף התחתון לכתובה. את הרף העליון הייתי קובע לסכום חודשי של 10,000 ₪ לחודש. ...כל כתובה בערך גבוה יותר נחשבת לדעתי לכתובה מוגזמת".

 

 

סדר קדימויות בגביית חוב הכתובה למול חוב מזונות:

 

 

מקרה שהיה כך היה: בעל חייב לאשתו הראשונה 50,000 דולר עקב חיובו בתשלום הכתובה, חוב שלא שילם למעלה מ-10 שנים, ואשתו השניה תבעה אותו לשלם לה דמי מזונות. קבע בית הדין כי תשלום הכתובה עדיף מתשלום מזונות הבעל לאשתו השניה.

 

 

באותו מקרה קבע בית-הדין כי תביעת המזונות שתבעה האישה השנייה באה כדי למנוע מאישה הראשונה מלקבל את דמי כתובתה. בית הדין קבע כי רק בשל נסיבות אלו דין תביעתה להידחות והוסיף:

 

 

"על פי החוק במדינת ישראל, אדם חייב במזונות אשתו וילדיו על פי הדין הדתי אשר חל עליו. ביהודים זהו הדין העברי. על פי דין זה, כאשר יש התנגשות בין חובותיו של אדם כלפי נושים רגילים, מחוץ למשפחה, לבין חיובו של אדם למזונות אשתו וילדיו, יש להעדיף קודם את זכותם של הנושים הרגילים. אין משמעות העדפה זו, כי הוא פטור באותו שלב ממזונות אשתו וילדיו. המשמעות היא כי היקף חיובו קטן, על מנת לאפשר את פריעת החוב לבעלי החוב.".

 

 

לפיכך, כאשר מוגשת תביעת מזונות נגד אדם, שיש לו נושים נוספים, זכאים אותם נושים לבוא לבית המשפט (או לביה"ד), ולדרוש שהיקף המזונות שייפסק נגד החייב יוקטן בהתחשב בחובו כלפי אותם נושים. על פי הדין העברי, עשוי היקף החיוב למזונות להגיע לסכום אפסי כל עוד לא יפרע החייב את חובו לנושים הרגילים מוץ למשפחה. אך חשוב להדגיש, כי אין מדובר בפטור ממזונות.

 

 

נכון כי חוק ההוצאה לפועל נתן עדיפות לגביית חוב המזונות על פני גביית חובות אחרים. כמו כן בפקודת פשיטת רגל ניתנה זכות קדימה, לתשלום מזונות שאדם חייב בהם כלפי משפחתו על פי פסק דין. במצב כגון זה, ודאי שבית המשפט או בית הדין שנתן את פסק הדין רשאי, ואף חייב, לדון מחדש בתוקפו של פסק הדין למזונות, ובהיקף של החיוב, כאשר מוגשת בקשה לכך על ידי נושים חיצוניים אשר נפגעו מקיומו של פסק הדין, ואשר לא היו צד בהליך שבו ניתן פסק הדין.

 

 

כאמור, על פי הדין העברי, כתובה הותקנה כדי שהאישה לא תהא קלה בעיני הבעל להוציאה (לגרשה). שיעור מזונות הראוי לאישה עפ"י ההלכה, הוא שיעור מזונות במשך שנים עשר חודשים, ועל מנת שיהיו אלו מקור פרנסה לאישה לאחר הגט. כמו כן מובא בחלק מן הפוסקים כי אדם שחויב לפרוע את כתובת אשתו ולא עשה כן, ממשיך להיות חייב במזונותיה.

 

באותו מקרה, הבעל חויב בסך של 50,000 דולר. גם אם נאמר כי יש לראות את מזונות האישה הגרושה בסך של כ-500 דולר לחודש בלבד, הרי שבמשך 10 שנים היו נצברים 60,000 דולר למזונות האישה הגרושה. גם מבחינות אלו אין להעדיף את פסק הדין למזונות שניתן לטובת האישה הנוכחית, על פני פסק הדין שניתן לטובת האישה הגרושה.

 

 

נשאלת השאלה, מה קורה כאשר יש התנגשות בין חובות שונים, כגון מזונות ודמי כתובה, למי מהם ייתן בית הדין עדיפות? האם בית הדין יפעל על פי הוראות חוק ההוצל"פ? התשובה היא שלילית. הן חוב מזונות והן חוב הכתובה הם חובות הנובעים מן הדין העברי. עקב כך, עדיפות הגביה בינהם, תיקבע על פי הדין העברי, על פיו גביית כתובה לאישה שהתגרשה קודמת לגביית מזונות לאישה וילדים.