איסור מכירת משקאות משכרים לקטין

תיקון לחוק העונשין אשר נכנס לתוקפו ביום 19.10.04 המתייחס לאיסור מכירת משקאות משכרים לקטין קובע בסעיף לסעיף 193א. כך:
" (א) המעודד או משדל אדם שלא מלאו לו שמונה-עשרה שנים לשתות משקה משכר, דינו - מאסר שלושה חדשים.
(א1) המוכר משקה משכר לאדם שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים, דינו - מאסר שישה חודשים.
(ב) בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים לשם שתייה במקום, לא ימכור ולא יגיש משקה משכר לאדם שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים ולא יעודד אדם כאמור לשתות משקה משכר; העובר על הוראה זו, דינו - מאסר ששה חדשים.
(ג) בעל עסק או מי שעובד בעסק שבו נמכרים משקאות משכרים, רשאי לדרוש מאדם המבקש שיספקו לו משקה משכר, שיציג לו תעודה בה ניתן לוודא את גילו; לא הציג האדם תעודה כאמור, לא יסופק המשקה למבקש.
(ד) בעל עסק שבו נמכרים משקאות משכרים, יציג במקום בולט בעסקו, בצורה שיקבע שר המשטרה בתקנות, הודעה המפרטת את הוראות סעיף זה ואת הוראות סעיף 193(ג).
(ה) מי שלא קיים הוראות סעיף קטן (ד) רואים אותו כמי שלא קיים תנאי מתנאי רישיון שניתן לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, והוראות החוק האמור יחולו עליו. "
מכאן כי מכירת משקאות משכרים לקטינים אסורה בישראל. העונש על מכירת משקאות משכרים לקטינים הוא עד שישה חודשי מאסר או קנס עד 12900 ₪.

בהתאם לחוק משקה משכר מוגדר כמשקה תוסס או אלכוהולי שמכיל 2 אחוזים או יותר אלכוהול לפי נפח. ציון כמות האלכוהול על גבי המיכל תשמש הוכחה למידת התכולה.

החוק אוסר לעודד או לשדל קטין לשתות משקה משכר. העונש על שידול או עידוד קטינים לשתות אלכוהול הוא עד שלושה חודשי מאסר.
בעל עסק המוכר אלכוהול ועובדיו, אחראים למניעת מכירה של משקאות משכרים לקטינים. בעל עסק ועובדיו רשאים לדרוש מהלקוחות להציג תעודת זהות כדי לברר את גילם.
חובה על כל עסק להציג מודעה המפרטת את הוראת האיסור הנ"ל.
בעל עסק אשר לא מקיים את הוראות החוק ייחשב למי שלא קיים את תנאי רישיון העסק.
בית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה נדרש לבקשת בעל עסק, שהינו פאב בעיר, לביטול צו שהוצא ע"י מפקד משטרת פתח תקווה, אשר הורה על סגירתו לאלתר של העסק למשך 30 ימים, וזאת לאחר שנמצא כי במקום נמכרים משקאות משכרים לקטינים.
מפקד המשטרה נימק את צו הסגירה בנחיצותו לשמירת שלום הציבור.
בעל הפאב טען בדיון כי הוא לא מכר משקאות משכרים לקטינים ובוודאי שלא עשה כן ביודעין.
המשטרה טענה מנגד כי בתיק החקירה ישנן עדויות של קטינים אשר רכשו במקום אלכוהול והדגיש כך: " ישנם עדויות של קטינים שקנו שתייה חריפה במקום. לא מדובר בקטינים שהגיעו עם הוריהם, ולא רק ביום החיפוש, אלא גם ימים קודם לכן. ישנה עדות של קטינה בת 16 שנחקרה מיד לאחר שיצאה מהפאב ואמרה כי היא נוהגת לשתות בפאב ובדרך כלל היא שותה שם בירות ואף אחד לא עושה לה בעיות. "
כן טענה המשטרה כי בבית העסק לא נמצא שלט המורה על איסור מכירת אלכוהול לקטינים כחוק.
בית המשפט הפנה בהחלטתו לסעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968, אשר קובע כדלהלן:
"23 (א). קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות חריפים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר...".
בית המשפט קבע בהחלטתו כי יש למשטרה ראיות לכאורה לכך שבעסק מוכרים משקאות אלכוהוליים לקטינים, ודי בכך כדי לראות בסגירת עסק כזה כנדרש "לשמירת שלום הציבור". בית המשפט קבע כי ביחס לטענותיו הנגדיות של בעל הפאב כי :
"טענותיו של המבקש נראות כהיתממות גרידא. הן אינן משכנעות, בשלב לכאורי זה, ומכל מקום הן אינן מפריכות את מסקנת מפקד המשטרה המקומית בדבר נחיצות סגירת העסק לשם שמירה על שלום הציבור.נ"
בית המשפט הדגיש כי שלום הציבור הוא שלא ימכרו לילדים קטינים אלכוהול. בעל העסק אינו יכול להתנער מאחריות בטענה שהוא אינו יודע כביכול מה קורה בעסק שלו, אינו יודע מי קטין ומי לא, בעל עסק אחראי לכל הקורה בעסק שלו. מכאן שבית המשפט הגיע למסקנה כי בעסק נעשים, לכאורה, דברים הפוגעים בשלום הציבור ולכן החלטת מפקד המשטרה לסגור את העסק הינה בסמכות, והיא סבירה לחלוטין.ב
בית המשפט קבע בסיום החלטתו כך : " באיזון האינטרסים שבין חירות הפרט – חירותו של המבקש לעסוק בעסקו, לרבות הפגיעה הכלכלית הנגרמת לו בעקבות סגירת העסק ל-30 יום, לבין הפגיעה בשלום הציבור, גובר הצורך וההכרח בשמירה על שלום הציבור. סגירת העסק במקרה כזה לתקופה של 30 יום הינה מדתית, ראויה ונחוצה לשם שמירה על אותו שלום הציבור... לא יכול להיות חולק שפגיעתם של אלה בציבור הינה מזיקה ביותר, הרבה יותר מהנזק הנגרם למבקש. "
בית המשפט החליט לדחות את בקשת בעל הפאב. הצו נשאר בתוקפו.