שימוש בפלאפון בזמן נהיגה - המותר והאסור

תקנה 28 לתקנות התעבורה קובעת כך:

28. (א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.

(ב) (1) בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א) לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;

(ב) לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);

(2) בתקנת משנה זו –

"דיבורית" - התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;

"טלפון" - מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.

העולה מכך הוא כי כדי לעבור על הוראות תקנה 28 (ב), יש לעמוד ב - 3 תנאים מצטברים:

א. הרכב נמצא בתנועה.

ב. אי החזקת ההגה בשתי ידיים או כידון המקרה של נהיגה באופנוע.

ג. שימוש בטלפון כאשר הטלפון מוחזק בידו של הנאשם.

הסוגיה הראשונה העולה הינה האם מצב בו נהג עושה שימוש בפלאפון כאשר הרכב אינו נמצא במצב של נסיעה כגון במהלך פקק תנועה או במהלך עצירה ברמזור אדום מהווה עבירה ?

הפסיקה איננה חד משמעית בהקשר למצב זה.

חלק מבתי המשפט קבעו כי גם בעצירה באור אדום או בפקק תנועה השיחה אסורה. אותם שופטים ציינו כי השימוש בפלאפון שלא באמצעות דיבורית, ולו רק לרגע, הינו מסוכן, וכי על הנוהג ברכב לעשות ככל שלאל ידו למניעת תאונות ומפגעים על הכביש.

מאידך, חלק מבתי המשפט פסקו כי מצב זה מותר. לגישתם של אותם שופטים – "אילו היה רוצה המחוקק להגביל הגבלה ברורה וחד משמעית כל נוהג רכב- בין שהוא רכב נע ובין שהוא רכב עומד- כל עוד נוהג הרכב מצוי בתוך הרכב ונמצא "בסבך תנועה" כי אז היה עליו לאמר דבריו במפורש ובצורה ברורה, כי אל לו לנוהג ברכב, להשתמש בטלפון הנייד או קבוע ללא דיבורית, אף אם הרכב אינו נע. אולם לא כך עשה המחוקק, והוא נזקק לעניין הטלפון הנייד והדיבורית לתקנה שעניינה אחיזת ההגה בשתי ידיים, ומה לנו לעניין הטלפון לעניין אחיזת ההגה בשתי ידיו".

סוגיה נוספת הינה מצב בו נהג משוחח בפלאפון בזמן נהיגה כאשר שיחה זו מבוצעת באמצעות אוזניה.

תקנה 169 לתקנות התעבורה קובעת כך:

169. לא ינהג אדם רכב ולא ילך עובר דרך בכביש כשלאוזניו צמודות אוזניות המחוברות למכשיר להשמעת צלילים או קולות, למעט אוזניות המחוברות למכשיר שמיעה רפואי.

בית המשפט העליון דן בסוגיה בה הואשמה נהגת בנהיגה בשל כך שנהגה ברכב שלאחת מאוזניה צמודה אוזניה המחוברת למכשיר פלאפון סלולרי.

בית המשפט השלום לתעבורה ובית המשפט המחוזי בערעור שהגישה הנהגת החליטו להרשיע את הנהגת בביצוע עבירה בהתאם לתקנה 169 לתקנות התעבורה, בית המשפט העליון החליט לקבל את הערעור וזיכה את הנהגת.

בית המשפט העליון קבע כי שימוש בפלאפון באמצעות אוזניה, בזמן נהיגה, אינו מהווה עבירה וזאת למרות האמור בתקנה 169 תוך שנימק זאת כך:

"תכליתו של האיסור שקובעת תקנה 169 הנ"ל היא למנוע מצב שבו "מתנתק" הנוהג ברכב מסביבתו על-ידי הצמדת אוזניות לשתי אוזניו, וזאת להבדיל מ"כרסום" גרידא ברמת הקשב של הנהג וביכולת לקלוט "קולות" המושמעים בסביבתו הקרובה. אילו חפץ היה המחוקק למנוע "כרסום" בלבד ביכולת השמיעה של הנוהג ברכב – להבדיל מ"התנתקות" כאמור – היה אומר זאת במפורש. העובדה שאין איסור על האזנה לרדיו, לרשמקול וכיוצא באלה מכשירים המשמיעים קולות – לרבות מכשירי קשר ומכשירי פלפון המצוידים בדיבורית – תוך כדי נהיגה ברכב מלמדת, כי "כרסום" בלבד ברמת הקשב וביכולת השמיעה הינו "נסבל" ומכל מקום אינו אסור. אכן, אין מחלוקת כי הצמדת אוזנייה לאוזן אחת "מכרסמת" ביכולתו של נוהג ברכב לקלוט "רחשים" במידה העולה על זו שפוגעת ביכולת האמורה בהאזנה למכשור המשמיע "קולות" במכונית כאמור לעיל. ברם, עם זאת, אין ספק שהצמדת אוזנייה אחת לאוזן אחת אינה "מנתקת" את הנוהג ברכב מן המתרחש בסביבתו הקרובה, ואם חפץ המחוקק להבחין בין דרגות של "כרסום" ביכולת קליטת המתרחש – להבדיל מהבחנה בין "כרסום" לבין "התנתקות" כאמור – מן הראוי היה שהדבר ייאמר במפורש."

סוגיה מעניינת נוספת הינה מקרה בו הואשם נהג קטנוע בנהיגה כאשר עשה שימוש בפלאפון הצמוד לאוזנו באמצעות קסדה, כאשר שתי ידיו היו על הכידון.

התביעה טענה כי דרך החזקת הפלאפון מהווה עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה היות ונהג הקטנוע לא השתמש בפלאפון באמצעות דיבורית מותקנת ברכב ומצב זה מסכן את שלום הציבור בכך שהנהג אינו מרוכז בנעשה בכביש.

מאידך, נהג הקטנוע טען כי מאחר והוא החזיק בכידון בשתי ידיו, הטלפון אינו מונע ממנו להתרכז בנהיגה ואין כל הבדל בין שימוש בפלאפון באמצעות אוזניה לבין האופן בו הוא השתמש בפלאפון.

בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב פסק בשני מקרים דומים כי אומנם תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה קובעת כי ניתן להשתמש בפלאפון רק באמצעות דיבורית המותקנת ברכב אך לאור פסיקת בית המשפט העליון דלעיל במקרה של שימוש בפלאפון הנהיגה באמצעות אוזניה אשר גם היא אינה דיבורית המותקנת ברכב, הרי שאין הבדל בין הצמדת אוזניה לאחת מהאוזניים של הנהג לבין הצמדת מכשיר פלאפון לאחת מהאוזניים, כל עוד הפלאפון מוחזק כראוי ואינו מפריע לנהיגת הרכב.

בית המשפט קבע כי כל עוד המחוקק לא הביע את עמדתו בלשון חד משמעית ואסור ברחל בתך הקטנה את השימוש בפלאפון בזמן נהיגה ברכב, הרי שמי שנוהג בקטנוע כשלראשו קסדה והפלאפון צמוד לאוזנו באמצעות הקסדה אינו מהווה עבירה ולפיכך זיכה את אותם נהגים.

סוגיה נוספת ואחרונה שאציג הינה מה דינו של מכשיר פלאפון מסוג מירס אשר בהתאם לטכנולוגיה שבו יכול לשמש הן לצורך ביצוע שיחות כבכל פלאפון והן כמכשיר קשר.

במקרה בו הואשם נהג מונית בגין נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, טען נהג המונית כי הוא החזיק מכשיר פלאפון מסוג מירס ועשה בו שימוש , עת השוטר הבחין בו, כמכשיר קשר, אז, לדידו שימוש שכזה מותר, כשם שמותר לכוחות הבטחון והמשטרה לעשות שימוש במכשירי קשר בעת נסיעה.

בית המשפט העליון פסק כי יש לראות מכשיר קשר כמכשיר טלפון לצורך תקנה 28 לאור תכליתה. כך שלמעשה אין כל משמעות באם מכשיר פלאפון מסוג מירס מופעל כטלפון נייד או מופעל כמכשיר קשר, השימוש בו בשני המקרים, בזמן נהיגה, שלא באמצעות דיבורית, אסור. אם זאת השאלה האם האיסור על שימוש במכשיר קשר חל גם על נהגי רכב בטחון או רכב חירום, נותרה כשאלה שלא הוכרעה על ידו.