חובת החדשנות והמקוריות בזכויות יוצרים או האם המעתיק ממעתיק – פטור?

במרץ 2009 ניתן פסק דין בתביעה אשר הגישה ציירת נגד גלריה להדפסים על כך שמכרה עותקים והדפסים של ציורים שלה ללא הרשאתה, ובכך הפרו לטענתה את זכויות היוצרים שיש לה בציורים.

הנתבעים, אשר מכרו ציורים טענו כי הציירת נכסה לעצמה סגנון ציור אשר אינו שלה, מוניטין וזכויות יוצרים שאינם שלה, אלא של האומן ראובן רובין ומעשיהם לא הוו הפרה של זכויות היוצרים שלה כלל. בית המשפט בחן בראש ובראשונה את זכויותיה של הציירת בציור לפני שיבחן את טענת ההפרה.

בית המשפט קבע כי על מנת להקנות זכות יוצרים על יצירה להיות מקורית ויצירתית וכי על האמן להשקיע בה די מאמץ וכשרון משל עצמו:

’... הגנת זכות יוצרים אינה ניתנת עבור רעיון מופשט אלא עבור ביטויו המוחשי של רעיון. ביטוי זה צריך שיהיה מקורי... אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או אמצאה מקורית. כל שנדרש הוא, שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה, במחברה...’.

בית המשפט הגדיר את ציור נוף גלילי כרעיון ואת הציור של הנוף הגלילי על ידי הצייר ראובן רובין כביטויו של אותו הרעיון. בית המשפט השתכנע כי ציור התובעת לא רק שאב השראה מיצירתו של הצייר רובין אלא שהועתקו ממנה חלקים ממשיים ומהותיים, כי השינויים בין הציורים היו מזעריים ולא פגעו בקומפוזיציה הכללית של התמונה – כך שאלמנט המקוריות הנדרש – חסר, ולא נולדה לתובעת זכות יוצרים בציור נושא התביעה.

מאחר ואותה הציירת נהגה להתפרנס בין היתר מחיקוי ציורי אמנים מפורסמים ברמת זהות גבוהה, תוך שהיא נמנעת מלחתום את שמה בתחתית הציור, דחה בית המשפט את טענת הפרת זכויות היוצרים.