דחיית בקשה של מושב לקיום בוררות חובה בינו לבין חברת המושב

1. להלן החלטתי בבקשת הנתבעת לעיכוב ההליכים בתביעה בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

2. הנתבעת הינה מושב, כפר שיתופי חקלאי גבעת ניל"י והיא שוכרת קרקעות ממינהל מקרקעי ישראל ומקצה אותם לחבריה. התובעת – שמיוצגת ע"י עו"ד שמעון צח מחיפה, נמנית עם חברי הנתבעת והיא בעלת זכויות במשק מס' 27 המצוי בתחום הנתבעת (להלן: "הנחלה").

3. מכתב התביעה עולה כי בהתאם לתקן המחייב של הנתבעת שטח הנחלה בתחומה לא יפחת מ-40 דונם, מתוכם 8 דונם המוגדרים כחלקה א' ו-32 דונם המוגדרים כחלקה ב' המיועדים לעיבוד חקלאי. התובעת טוענת כי הנתבעת לא הקצתה לה מלוא שטחי הנחלה המגיעים לה כחברת האגודה. התובעת מכרה את הנחלה לצד ג' (להלן: "עסקת המכר") אולם מינהל מקרקעי ישראל, הבעלים של הקרקע, סירב לאשר את העסקה מאחר ושטח הנחלה חסר ולפיכך היא נאלצה לבטל את עסקת המכר. בעקבות זאת הגיש נגדה הקונה תביעה לבית משפט השלום בתלא אביב (להלן: "תביעת הקונה"), היא התגוננה מפני אותה תביעה ובסופו של יום התביעה נדחתה.

מכאן התביעה לפיה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת להשיב לה את הוצאותיה במסגרת תביעת הקונה, לפצות אותה בגין נזקיה בעקבות ביטול עסקת המכר וכן למתן צו עשה המחייב את הנתבעת להקצות לתובעת את יתרת שטח הנחלה החסר.

4. הנתבעת הגישה כתב הגנה מפני התביעה בו כפרה בטענות התובעת ולטענתה בתמצית האחרונה ביטלה את עסקת המכר מסיבות שאינן קשורות לשטח הנחלה ובטרם מיצתה את האפשרות לאישור העסקה על ידי מינהל מקרקעי ישראל ולהשבת השטחים שלטענתה מגיעים לה. כן טענה הנתבעת כי התובעת ויתרה על יתרת שטח הנחלה בתמורה להקצאת שטחי מרעה לטובתה והסכימה למסור את השטח עליו ויתרה לחברי אגודה אחרים. הנתבעת פעלה בהתאם והיא הקצתה לטובת חברים אחרים את השטח עליו ויתרה התובעת.

5. במסגרת הבקשה טענה הנתבעת כי בהתאם לסעיף 149 לתקנון האגודה, המהווה הסכם בינה לבין חבריה ובין חבריה, בינם לבין עצמם, נקבע כי יש להכריע במחלוקת נשוא התביעה במסגרת הליך של בוררות.

התובעת מתנגדת לבקשה ובפיה מספר נימוקים, כלהלן ובתמצית:

- הבקשה מוגשת בשיהוי, בהעדר תום לב ובמטרה לעכב מתן הסעד המבוקש בתביעה, שכן התובעת הגישה בקשה להארכת מועד הגשת כתב הגנתה מפני התביעה שלא היה בה זכר לעניין הבוררות הנטען.

- הנתבעת אינה עומדת בתנאי הקבוע בס"ק 5(א) סיפא לחוק הבוררות וזאת בהעדר נכונות מצידה לקיים את הליך הבוררות והמשכו.

- טענת הנתבעת ולפיה התובעת ויתרה, כביכול, על יתרת שטח הנחלה מהווה טענה קונסטיטוציונית שאינה מסורה להכרעת בורר אלא לבית המשפט.

- זכות הנתבעת להתקנת תקנון נובעת מהוראת סע' 52 לפקודת האגודות השיתופיות ולפיו הנתבעת רשאית לקבוע בתקנון סעיף המתייחס ליישוב סכסוכים המפורטים בו והמהווים רשימה סגורה. רשימה זו איננה כוללת סכסוכי קרקעות ולפיכך ס"ק 149ג) לתקנון הנתבעת, ואשר עניינו סכסוכי קרקעות, הינו חסר נפקות ותוקף והוא בטל.

6. הנתבעת הגישה תשובתה לתגובת התובעת בבקשה, אולם התובעת מבקשת להתעלם ממנה בטענה כי היא הוגשה באיחור. בהחלטה מיום 8.12.11 התבקשה תגובת הנתבעת לעניין זה ונקבע כי היא תידון במסגרת ההחלטה בבקשה. דא עקא, לאור התוצאה אליה הגעתי, ממילא העניין מתייתר.

7. בהתאם לס"ק 5(ב) לחוק הבוררות נקבע מועד הגשת בקשה לעיכוב הליכים, ולפיו:

"בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה".

בפסק הדין אשר ניתן ב-רע"א 8024/06 Dolphin Merit ime LTD נ' קרוז וורלד דיזנהוייז בע"מ (פורסם בנבו), התייחס בית המשפט להוראת החוק לעיל, באומרו:

"הוראה זו משמיעה כי על נתבע להגיש בקשה לעיכוב הליכים ככל המוקדם, בכתב ההגנה או בדרך אחרת אם מדובר בהליך בסדר דין מיוחד, ובכל מקרה לא יאוחר מהיום בו טען לראשונה לגופו של ענין התובענה. המועד הקובע, דרך כלל, הוא שלב הגשת כתב ההגנה, ואם מדובר בהליך שאין בו כתב הגנה, כי אז המועד הקובע הוא היום שבו נטען לראשונה לגופו של ענין התובענה - בין כתב תשובה להמרצת פתיחה, בקשת רשות להתגונן, וכיוצא באלה הליכים דיוניים המהווים "תחליף" לכתב הגנה (ע"א 308/85 שיטרית נ' כפר שמואל - מושב עובדים של העובד הציוני, פד"י מא(1) 742; ע"א 550/75 מורלי נ' בגון, פד"י ל(2) 309, פסקה 5 לפסק דינו של השופט שמגר)"(ההדגות במקור – ר.ח.).

במקרה דנן התביעה הוגשה ביום 7.7.11 והנתבעת עתרה להארכת מועד הגשת כתב ההגנה עד ליום 25.10.11. על אף התנגדות התובעת, הוארך מועד הגשת כתב ההגנה עד למועד הנ"ל ואכן הוא הוגש באותו מועד. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת בקשתה לעיכוב ההליכים בתביעה, ולפיכך אין לומר כי הבקשה מוגשת בשיהוי או בהעדר תום לב ושלא בהזדמנות הראשונה.

בנסיבות העניין, אני דוחה טענת התובעת ביחס למועד הגשת הבקשה.

8. סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע כדלקמן:

"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

בספרה של פרופ' איטולונגי "בוררות, דין ונוהל" מהדורה שלישית, נאמר לעניין הסיפא בס"ק 5(א) לחוק הבוררות, תוך הפנייה להלכה הפסוקה, כדלקמן:

"תנאי מוקדם נוסף לקבלת צו לעיכוב הליכים, הוא, שהנתבע יוכיח כי היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות או להמשכתה, וכי הוא עדיין מוכן לעשות כן, בשעת הגשת הבקשה. נטל ההוכחה הוא על מבקש העיכוב, ועליו להביא ראיה פוזיטיבית כלשהי להוכיח נכונותו זו ולא להסתפק בהצבעה על כך, שאין לפני בית המשפט ראיה, שהוא סירב לנהל את הבוררות. הכוונה בדרישה זו היא לכך, שהמבקש לא יעמיד בפני הצד האחר תנאים מכבידים שונים לגבי תחילת הבוררות, ומשאיבד הלה סבלנותו ויפנה בתביעה לביהמ"ש – או אז ייאחז הנתבע בהסכם הבוררות ויבקש עיכוב הליכים. יש לשים לב לכך שהמועד הקובע להוכחת נכונותו של הנתבע איננו מועד הדרישה למסור את הסכסוך לבוררות. הדגש צריך להיות על התנהגות בעבר ולא על ההתרצות לקיום הבוררות בהווה, לאחר שהוגשה התובענה לבית המשפט" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

וכן ר' ע"א 184/83 מדרגות הוד לבן נ' הודיה, מושב עובדים והתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לט(2) 417.

מן הכלל אל הפרט.

9. בסעיף 7 לתצהיר התומך בבקשה טען נציג הנתבעת באופן לאקוני ולאו דווקא מידיעה אישית, כדלקמן:

"למיטב ידיעתי ולפי יעוץ משפטי שקיבלתי, אכן, מבקשת העיכוב מגלה נכונות לקיום הבוררות. לא זו בלבד שהמבקשת הנוכחית מגלה נכונות כזו; הלא היא, בבקשתה הנוכחית, אף יוזמת הנעת גלגלי הבורר וניהול הבוררות" (ההדגשה במקור – ר.ח.).

אין בטיעון הסתמי לעיל כל התמודדות עם טענות התובעת בכתב תביעתה, לפיהן היא פנתה במספר הזדמנויות לנתבעת בדרישות לעניין שטח הנחלה, אולם פניותיה לא נענו, שלא לומר כי הנתבעת לא ביקשה בעקבותיהם להפנות את המחלוקת בין הצדדים להליך של בוררות. ודוק, לכתב התביעה צורפו לא פחות מ- 9 פניות בכתב של התובעת או בא כוחה לנתבעת לעניין השלמת שטח הנחלה וזאת החל מיום 24.9.07 ועד ליום 5.6.11, אולם מעולם לא מצאה הנתבעת לנכון לבקש הפניית המחלוקת להליך של בוררות והיא נזכרה בעניין זה רק לאחר הגשת התביעה נגדה.

10. הנתבעת טוענת כי על אף שהתובעת ויתרה על זכויותיה לקבלת שטח הנחלה החסר כנגד קבלת שטחי מרעה, היא הודתה בזכות התובעת להשלמת אותו שטח, אך בכפוף לכך כי המינהל יקצה למשבצת שלה שטחי קרקע. עמדה זו עלתה במכתב הנתבעת לב"כ התובעת מיום 1.10.2007, נספח ב' לתשובה. לפיכך, כך לטענת הנתבעת, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכויות התובעת להשלמת שטח הנחלה אלא רק לתנאי השלמתה.

טיעון הנתבעת לעיל אינו רלוונטי להוראת ס"ק 5(א) לעיל ביחס לנכונות שלה לקיים את הליך הבוררות. מה לי מחלוקת בעניין עצם קיום הזכות או התנאים למימושה. זו גם זו היא מחלוקת שבין הצדדים ולו אכן חפצה הנתבעת באמת ובתמים ליישב אותה באמצעות הליך של בוררות, היה עליה להביע זאת ולו בהזדמנות אחת טרם הגשת התביעה ובעקבות פניותיה החוזרות ונשנות של התובעת אליה. משלא נעשה הדבר, דין הבקשה להדחות אף מבלי להידרש ליתר טענות הצדדים.

11. אמנם נכון, בפניות התובעת בכתב לנתבעת טרם הגשת התביעה לא הועלו טענות לעניין נזקיה בעקבות ההתקשרות בהסכם המכר וביטולו, אולם, אין בכך לשנות מהתוצאה אליה הגעתי. הנתבעת לא טענה, מקל וחומר לא הוכיחה, כי לו דרשה ממנה התובעת טרם הגשת התביעה להשלים את שטח הנחלה החסר וכן לשלם לה פיצוי כספי בגין עסקת המכר שבוטלה, היא היתה נוהגת אחרת מכפי שנהגה בפועל ומביעה נכונות להפנות את המחלוקת להליך של בוררות.

12. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית ובד בבד עם מתן החלטתי זו, נקבע בהחלטה נפרדת מועד לדיון מקדמי בתביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ש"ח וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ת"א 11126-07-11 קליינרוק נ' מושב גבעת ניל"י-כפר שיתופי בע"מ