כאשר בית המשפט גוזר עונשו של אדם בגין הרשעתו בביצוע עבירה פלילית זו או אחרת, עליו לקחת בחשבון את מכלול הנסיבות, לרבות גיל ועברו של הנאשם והשפעת ההרשעה על המשך חייו. במקרים בהם מדובר על עבירות שאינן ברף העליון של החומרה, ולענישה עלולה להיות השפעה הרסנית על המשך חייו של הנאשם, בתי המשפט שוקלים את האפשרות של הימנעות מענישה בדין. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום עבריינות נוער
פורום מעצר
פורום רישום פלילי
פורום פלילי

 

במקרה דנן, נגזר דינם של שני נאשמים שהורשעו בעבירות של יידוי אבנים לעבר רכב של עיריית ירושלים ומג"ב, בהיותם בני פחות מ-15 שנים. הנאשמים הורשעו לאחר שהודו בביצוע העבירות, במסגרת הסדר טיעון שנחתם בין הצדדים. כמו כן, במסגרת ההסדר הוסכם שיוגש תסקיר קצין מבחן בעניין הנאשמים ורק לאחר מכן, כל צד יטען את טיעוניו לעונש.


תסקירי שירות המבחן


באשר לנאשם הראשון, הלה היה בן 14 ו-9 חודשים ביום ביצוע העבירות. הוא התגורר במזרח ירושלים והגיע ממשפחה נורמטיבית, ללא רקע פלילי קודם. לאחר מעצרו, הוא הביע חרטה באשר למעשיו, לקח עליהם אחריות וטען שנגרר אחר אחרים. הנאשם אף טען שלמד את הלקח ושלא יסתבך יותר.


על כן, קצינת המבחן לנוער קבעה שסיכוי הנאשם לשיקום היו טובים והיא המליצה על שיקום וטיפול במקום הענשה. הלכה למעשה, ההמלצה האופרטיבית שניתנה בעניינו של הנאשם הראשון הייתה הימנעות מענישה, ביצוע 150 שעות של עבודות שירות לתועלת הציבור ופיקוח למשך שנה. בנוסף, הומלץ להחתים את הנאשם ואביו על התחייבות להימנע מביצוע עבירות נוספות .


על פי התסקיר בעניינו של הנאשם השני, הלה ביצע את העבירות כאשר היה בן 14 שנים ו-7 חודשים. הוא הגיע ממשפחה נורמטיבית, בה האב עבד כנהג מונית וחינך את ילדיו לדו קיום. בנוסף, הנאשם הצטיין בלימודים והביע רצון ללמוד במוסד להשכלה גבוהה. לאחר מעצרו, הוא התקשה לישון ולהתמודד עם הניתוק ממשפחתו. כמו כן, הוא הביע צער וחרטה על מעשיו אולם, התקשה לקבל אחריות מלאה על העבירות. חרף זאת, המלצת הקצינה הייתה להימנע מהרשעה ולהטיל על הנאשם השני עבודות שירות בהיקף של 150 שעות לצד פיקוח של שירות המבחן במשך שנה וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירות.


טיעוני המאשימה והסנגורים


חרף המלצת קצינת המבחן, המאשימה ביקשה להרשיע את שני הנאשמים בדין, לאור חומרת מעשיהם ופוטנציאל הנזק שהיה גלום בהם. פרט להרשעה, המאשימה ביקשה להשית על הנאשמים עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. מנגד, הסנגורים ביקשו להימנע מהרשעה לאור גילם הצעיר של הנאשמים, תסקיר שירות המבחן והסיכוי לשקמם.


שיקולים לאי הרשעה


לאחר סקירה רחבה של מקרים דומים שנדונו בעבר בבתי המשפט, השופט החליט שלא להרשיע את הנאשמים. הוא הדגיש שהחלטה זו התקבלה על רקע העובדה שגם אם העבירה בה הנאשמים הואשמו הייתה חמורה, היא בוצעה בהיותם "נגררים" אחר אחרים. דהיינו, הנאשמים לא יזמו והנהיגו את יידוי האבנים. בנוסף, מידת הפגיעה של העבירה באחרים הייתה אפסית ולא נגרם נזקי גוף. לא זו אף זו, המאשימה לא הביאה ראיות באשר לנזק הרכוש שנגרם לרכבים כתוצאה מיידוי האבנים. על כן, השופט קבע שהיה מדובר בנזק קל.


יתרה מזאת, על פי תסקיר שירות המבחן, הסבירות שהנאשמים יעברו עבירה נוספת הייתה נמוכה והשניים נטלו אחריות על מעשיהם, הביעו חרטה ורצו להשתקם ולהמשיך בחייהם. כמו כן, נקבע שהתנהגות הנאשמים הייתה בגדר מעידה חד פעמית שנעשתה בעקבות לחץ חברתי.
לאחר מכן, השופט הדגיש שהרשעת הנאשמים הייתה מכתימה את חייהם ברישום פלילי שהיה עתיד ללוותם במשך 13 שנים. נקבע שתוצאה זו הייתה פוגעת בנאשמים מעבר לנדרש, בפרט לאור גילם הצעיר. 

 

לאור האמור לעיל, השופט החליט שלא להרשיע את הנאשמים בדין ולהסתפק בקביעה בדבר העובדה שהם אכן ביצעו את המעשים האמורים. בנוסף, הנאשמים חויבו לבצע 150 שעות של עבודות שירות לתועלת הציבור ולהיות נתונים לפיקוח של שירות המבחן למשך שנה.