סוד מסחרי הפך לנחלת הכלל ודחיית תביעה בגין גזל סוד מסחרי

תע"א 1509-07

נקודת המוצא לפיה בית המשפט בוחן האם רשימה מסוימת הינה סוד מסחרי נמצאת בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. סעיף 5 לחוק זה מגדיר סוד מסחרי באופן הבא – מידע עסקי, אשר בעליו נהנה מיתרון עסקי על מתחריו בשל סודיותו. מידע זה הינו סוד מסחרי כל אימת שהוא איננו נחלת הכלל ואחרים אינם יכולים בנקל לגלותו. כמו כן, על בעליו של "הסוד המסחרי" מוטל לנקוט באמצעים סבירים בכדי לשמור על סודיות המידע. סעיף 6 לחוק יוצק תוכן במונח "גזל סוד מסחרי". על פי סעיף זה, אדם אינו רשאי לגזור סוד מסחרי של אחר וגזל סוד מסחרי הינו אחד מן הבאים:

1. שימוש באמצעים פסולים על מנת ליטול סוד מסחרי, או שימוש בסוד מסחרי בפועל, וזאת כל אימת לכך את הסכמת הבעלים. מבחינה זו, אין זה משנה האם הסוד ניטל מבעליו או שהוא היה נמצא בידיעתו של אחר.
2. שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת הבעלים וזאת כאשר מדובר במעשים המנוגדים לחובת האימון או לחיוב חוזי (המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד).
3. שימוש בסוד מסחרי, או קבלת סוד מסחרי, ללא הסכמת בעל הסוד, וזאת כאשר הנוטל יודע כי בעל הסוד לא יודע או אינו יכול לדעת על השימוש או הקבלה.

סעיף 6(ג) לחוק עוולות מסחריות קובע גם כי גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת לא נחשב אמצעי פסול לכשעצמו. הנדסה חוזרת במקרה זה הינה ניתוח של מוצר, פירוק של מוצר, או תהליך אשר מטרתו לפענח סוד מסחרי בהילוך חוזר.

סייגים בנוגע לאחריות והלכת צ'ק פוינט

חשוב להדגיש כי החוק קובע גם מספר סייגים בנוגע לאחריות לגבי "גזל סוד מסחרי". סעיף 7 לחוק קובע כי אדם לא יהיה אחראי לגזל זה כאשר בהתקיים אחד משני התנאים הבאים – נעשה בסוד שימוש מוצדק בשל תקנת הציבור, או הידע אשר היה גלום בסוד הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים של הנוטל.

יש לכם שאלה?

פורום זכויות מעבידים

בתי הדין לעבודה יצקו פרשנות לחקיקה זו בשורה של פסקי דין. פסק הדין המנחה בעניין, הנקרא גם "הלכת צ'ק פוינט", ניתן בע"ע 164/00 פרומר וצ'ק פוינט – רדגארד. בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסק צ'ק פוינט כי כאשר מדובר במידע אשר מצוי בידיו של המעסיק בלבד, והמידע איננו נחלת הכלל ולא ניתן לגלותו בנקל, הרי שעסקינן בסוד מסחרי.

כמו כן, בית הדין הארצי ציין כי ישנה משמעות לכך שהמידע היה נחלתם של עובדים בכירים בלבד. עם זאת, בית הדין ריכך את העניין בכך שקבע כי ניתן כיום לגלות מידע רב אודות ארגונים וחברות, לדוגמא – על ידי האינטרנט. אי לכך, כאשר המידע הופך נגיש לציבור, או במקרים בהם מדובר ב"מוצר מוגמר", אזי אין עסקינן עוד ב"סוד מסחרי".

בית הדין הארצי, בהלכת צ'ק פוינט, התייחס גם למשפט האמריקני. בפסק הדין צוינו מספר "סודות מסחריים" אשר נמצאו בשיטת המשפט האמריקאית. לדוגמא: תוכניות עסקיות, נוסחאות ושרטוטים, רשימת לקוחות אשר הוכנה ונרשמה על ידי המעסיק, מידע ממוחשב, תוכנות מחשב וכדומה. עם זאת, נקבע כי מושגים כלליים, לדוגמא – שיטת להפעלת תוכנה, אשר הפכו נגישים לכלל הציבור, אינם עולים כדי "סודות מסחריים". "סוד מסחרי אינו מילת קסם", נכתב בהלכת צ'ק פוינט, "מעסיק אשר טוען לקיומו של סוד מסחרי צריך לתאר בפירוט מהו הסוד הנטען, ומהי מהותו. אין די בטענות כלליות על קיומו של סוד".

דוגמא לפסק דין – נהלים בנוגע להשגת תקן ISO

במקרה אשר הונח לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, חברה העוסקת במתן ייעוץ להשגת תקינה הגישה כנגד עובדת לשעבר תביעה בגין גזל סוד מסחרי. התובעת טענה כי לאחר עזיבתה של העובדת, האחרונה החל לפעול כעצמאית, וזאת תוך שהיא עושה שימוש בסודותיה המסחריים. לטענתה, השימוש אשר העובדת לשעבר עשתה ב"נהלי וטפסי עבודה" שלה, עלה כדי גזל סוד מסחרי.

בית הדין לעבודה נדרש, על מנת להכריע בסוגיה אשר הונחה לפתחו, לבחון מה הייתה פעילותן של התובעת והנתבעת. במקרה דנן, עסקינן בנתבעת אשר עבדה אצל התובעת בתור "יועצת תקינה". דהיינו, מלווה עסקים בהליך לקבלת תקן ISO (תקן לניהול אשר מבטא את עקרונות הניהול התקין). הדרישות לקבלת תקן ISO הינן דרישות קבועות אך התקן איננו מגדיר כיצד ניתן ליישם את הדרישות הנ"ל. אי לכך, קיימת גמישות מסוימת לגבי יישומו של התקן בכל ארגון וארגון. במילים אחרות, ארגון אשר מעוניין לעמוד בהוראות המתחייבות, נדרש לא אחת לסיוע ולהכוונה מקצועיים של יועצים, כדוגמת התובעת והנתבעת.

האם נהלי קבלת התקן הינם סוד מסחרי?

התובעת טענה כי היא הובילה כ-200 חברות בהליך התקינה ועל כן נוצר אצלה מאגר נהלים אשר מתאים לענפים השונים. דהיינו, טענה התובעת, כל שהעובד נדרש לעשות היה להתאים את הנוהל לארגון ולהוביל את האחרון בהליך התקינה. "לדוגמא, במקרה של נגרייה. ניתן היה לקחת נוהל מקובץ הנהלים השייך לנגרייה אחרת, ונמצא במאגר התובעת, לעשות את ההתאמות הדרושות ולחסוך בהכנת נוהל חדש, בזמן ובכסף", נכתב בכתב התביעה.

מנגד, הנתבעת טענה כי תקן ISO הינו תקן בעל דרישות בלתי משתנות וקבועות. לדידה, מבנה הנהלים היה קבוע אף הוא ולא מדובר בסוד מסחרי השייך לתובעת כלל וכלל. הנתבעת לא הכחישה כי היא למדה את עבודתה כיועצת הסמכה בעקבות עבודתה בתובעת. עם זאת, טענה הנתבעת, "מדובר בלא יותר מצבירת ניסיון אשר אין בגינה סוד מסחרי כלשהו".

בית הדין קבע כי לא ניתן להכיר ברשימת הנהלים של התובעת כ"סוד מסחרי" ועל כן יש לדחות את טענת הגזל אשר נטענה בתביעה. בפסק הדין צוין כי נהלים לגבי הליכי התקינה נמצאים כיום ברשת האינטרנט וניתן לבצע בנהלים אלה את השינויים המתאימים לכל ארגון וארגון. כמו כן, העובדים בתחום מקבלים חוברת הדרכה ובה נהלים בהם הם יכולים להיעזר. לסיכום, בית הדין קבע לא מדובר בסוד מסחרי והעבודה אצל הנתבעת הפכה למעשה לכישוריה המקצועיים של הנתבעת. אי לכך, נדחתה התביעה.