תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי)

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) - עדי נויוביץ, משפטנית

סעיף 45(א) לחוק ניירות תשכ"ח, 1968 ערך קובע כי "לא יפתח אדם ולא ינהל בורסה לניירות ערך אלא ברישיון מאת שר האוצר שניתן לאחר התייעצות עם הרשות". נכון ליום זה, בישראל קיימת רק בורסה אחת- הבורסה לניירות ערך בתל אביב, אשר בבעלותה הרישיון האמור.

למרות האמור, בעקבות התפתחות האינטרנט החלו להופיע זירות מסחר חלופיות אשר בהן מתקיים מסחר בניירות ערך סחירים ובלתי סחירים (ניירות אשר אינם נסחרים בבורסה לתל אביב).

התגברות התופעה האמורה הולידה את הצורך להסדיר את פעולתן של הזירות שאמורות שכן משקיעים רבים (בעיקר, משקיעים קטנים) החלו להשקיע באפיקים אלו והתעורר החשש שבאם פעולתם לא תוסדר בחוק יפעלו בעלי השליטה למען האינטרסים של עצמם בלבד.

יצויין כי ההנחה הרווחת הינה מצב בו פועלת במדינה רק בורסה אחת הוא אינו רצוי שכן היעדר תחרות מובילה לקיפאון ועל כן הרעיון הוא אינו להוציא גופים אלו מחוץ לחוק אלא להסדיר פעילותם.

בשנת 2004 מינה יו"ר הרשות לניירות ערך דאז וועדה (וועדת פרוקצ'יה) אשר מטרתה הייתה לבחון את פעולתן של הזירות החלופיות ולהמליץ על דרכים להסדרת פעילותן והפיקוח עליהן.

כתוצאה, נולדו תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי) התשע"א- 2010 אשר מטרתן הינה להסדיר את פעילותן של הזירות החלופיות .

התיקון לחוק קובע כי על מנת להסדיר את פעולתן של הגזרות החלופיות יש להסדיר בתקנות את הנושאים הבאים:

• מינוף- על הזירה להוכיח כי יש לה יכולת פיננסית וזאת באמצעות הון עצמי ונכסים נזילים
• ניגוד ענינים- בין השאר קביעת כלל של איסור עיסוק בענפים אחרים וכן כללים נוקשים שעניינים מניעת ניגוד אינטרסים של בעלי השליטה בזירות.
• אופן הטיפול בכספי הלקוחות
• ענייני שקיפות- הסדרת הנושאים והעניינים שעל החברה למסור ולגלות ללקוחותיה, בין השאר מדובר על חובת גילוי מוגברת כלפי הלקוחות.
• שמירת מסמכים
• התאמת העסקה לצרכי הלקוח ובחינת הבנתו את הסיכונים.
• פירסום ושיווק
• הדיווחים אשר יש לייתן לרשות
• רישום עיסקאות.

יצויין כי תנאי ראשוני לתקנות הייתה שינוי סעיף 1 לחוק ניירות ערך שכן בהגדרתו את המונח "בורסה, קבע כי בורסה לניירות ערך היא מי שקיבלה רישיון לפי סעיף 45 ומכאן שכל הוראה רגולטרית כלפי מי שלא קיבל רישיון לא יחולו עליו ההוראות האמורות.

על כן התיקון קובע הגדרה לזירת סוחר כדלקמן כמערכת שבה אדם, באופן מאורגן, תדיר ושיטתי קונה או מוכר ניירות ערך לחשבון עצמו, מול לקוחותיו, פרט למערכת בה ההתקשרות החוזית נעשית בסופו של יום בזירת מסחר אחרת או שבה כל התקשרות היא תולדה של משא ומתן על תנאי הנייר הספציפי.