לטענת התובע, בחודש ספטמבר 2009, הוא ניסה למנוע את נסיעת הרכב של שכנו, בעקבות חילוקי דעות בנוגע לרכב אחר, על כן הוא נשען על מכסה המנוע. אך עם זאת השכן התעלם ממנו והחל לנסוע במהירות וגרם לנפילתו על הקרקע ולפציעתו.


כתוצאה מהאירוע נגרם לתובע, שהיה אז כבן 41, שבר בברך שמאל ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 20%. לאחר התאונה הוא שכב בביתו במשך שלושה חודשים והתקשה להשתלב חזרה במעגל העבודה.


מי גרם לנפילתו של התובע?


הצדדים היו חלוקי דעות בנוגע לסיבת הנפילה. התובע טען כי הוא הופל בכוונה מהרכב על ידי הנהג שהחל בנסיעה. מנגד טען הנתבע כי הוא מעולם לא הניע את רכבו בעוד שהתובע יושב עליו וכי הנפילה נגרמה בעקבות התערבותה של עוברת אורח שמשכה אותו ממכסה המנוע. אותה עוברת אורח שהיא דמות מפתח בפרשה לא אותרה, חרף מאמציו של הנתבע.


עד ראיה לאירוע דיווח כי הוא ראה את התובע יושב על הרכב סמוך לצד הנהג ולא נותן לו לזוז. לאחר דקות ספורות של ויכוח בין השניים, ניגשה אליו בחורה צעירה וניסתה למשוך אותו ממכסה המנוע, אך הוא לא זז. בשלב מסוים הנהג "נתן גז" והעיף את התובע על הקרקע. לדעת העד לא ייתכן כי הבחורה היא זו שגרמה לנפילה, מאחר ומדובר באשה רזה.


עד ראיה נוסף מסר שביום האירוע התנהל ויכוח קולני בין השכנים, התובע עמד לפני הרכב בניסיון למנוע מהנתבע לעזוב את המקום ובשלב מסוים התיישב על מכסה המנוע. הנתבע נסע מהמקום תוך "זיגזוג" והתובע נפל מהרכב על הגב.


הנתבע לא הצליח להוכיח שהוא אינו אשם בתאונה


מטעם ההגנה העידה אשתו של הנתבע, ששהתה ברכב בזמן האירוע. האשה ניסתה להגן על בעלה, אך עם זאת היא מסרה גרסאות מבולבלות, אשר סתרו את הודעתה במשטרה ואת גרסתו של הנתבע.


אותה בחורה שניסתה להפריד בין השניים היתה עשויה לשפוך אור על נסיבות התאונה, אך כאמור לא ניתן היה לאתרה והיא לא זומנה למסור עדות.


בנסיבות אלה קיבל בית המשפט גרסתו של התובע, לפיה השכן החל בנסיעה על מנת להורידו מהרכב וכתוצאה מכך הוא נפל ונפצע.


בית המשפט קבע כי הנהג היה יכול למנוע בקלות את התאונה, אם היה ממתין למשטרה ומחכה בסבלנות שהשוטרים יפתרו את הסכסוך. הנתבע היה יכול לצפות מראש כי בעקבות הנסיעה התובע ייפצע, על כן הוא נושא באחריות התאונה.


הנהג יפצה את התובע בסך של 153,000 שקל


בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי הנתבע יפצה את התובע בגין נזק לא ממוני בסכום של 80,000 שקל, עבור הוצאות רפואיות סך של 3,000 שקל ועבור עזרה בעתיד סך של 70,000 שקל. כמו כן יישא הנתבע בהוצאות המשפט.


עוד קבע בית המשפט כי יש מקום להקטין את סכום הפיצויים בשיעור של 20%, בגין אשם תורם של התובע אשר חסם בגופו את הרכב. ובנוסף מסכום הפיצויים ינוכה חלק מסכום התגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי.


ת"א 7261-06