נזקי נזילות בבתים משותפים הינם נפוצים ובגינם נגרם נזק רב הן לרכוש והן עוגמת נפש מרובה אשר פוגעת הלכה למעשה באיכות חיינו. משכך, אין מנוס לעיתים מפניה לבית המשפט על מנת להביא את הבעיה אל פתרונה. מכאן עולה השאלה כיצד נכון ונבון להגיש תביעה במקרים כגון אלו?

 

חשוב לדעת בראש וראשונה כי הערכאה השיפוטית המוסמכת לדון בסכסוכים מעין אלו הינה המפקח על המקרקעין במקום הנכס.

 

זאת בשל העובדה שהמפקח על המקרקעין הינו בעל הסמכות לאכוף את המסגרת המשפטית שעיקרה זכותו של בעל דירה לדרוש מבעל דירה אחרת תיקון ללא שיהוי כל אימת שאי בצוע התיקון פוגע בערך הדירה הניזוקה.

 

חשוב לדעת כי ישנה חשיבות רבה לכך שתביעה אשר מוגשת בפני המפקח על המקרקעין תימסר כדין על פי חוק לצד שכנגד. ובמה דברים אמורים?

 

בפסק דין חשוב עש"א 17782-12-16 צביה אהרונוב נ' אמינוב (מחוזי תל אביב ) אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, פסק כב' השופט גונטובניק, כי לעיתים הדרך הקצרה שבה מבקשים מתדיינים לנהוג מובילה הלכה למעשה לדרך ארוכה. משמע לו היו התובעים נוהגים על פי חוק - ומבצעים מסירת כתב התביעה כדין לצד שכנגד - היה מתייתר הליך הערעור ותוצאותיו.

 

במקרה הנדון סבלו התובעים מנזקי רטיבות בחדר השינה ובמטבח שנגרמו לדבריהם בשל נזילות מים שמקורם בדירת השכנים


ביום הדיון לא התייצבו הנתבעים לדיון על אף שלדברי התובעים הודבק כתב התביעה על הדלת. המפקח על הבתים המשותפים קיבל את בקשת התובעים ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה על סמך ההמצאה הנטענת וכן בהסתמך על העובדה שהוגשה חוות דעת שמאי המעידה כי המקור לרטיבות מצוי אצל הנתבעים.

 

הערעור אשר נדון במחוזי נסב בעיקרו על טענת הנתבעים כי לא קיבלו כל כלל ועיקר את פסק הדין זאת משום שאינם מתגוררים בכתובת המצוינת, אינם בעלי בדירה ואינם אחראים עליה. כל רצונם היה לסייע לאימם, אשר הינה בעלת הדירה והדבקה על הדלת אינה מהווה למעשה המצאה כדין.

 

עוד טענו הנתבעים, כי מקור הנזילה אינו בדירתם אלא בשל סתימה במרזב הראשי שגרמה לרטיבות בכל הדירות והואיל ומדובר במומחה שמאי ולא מומחה הנדסי אין חוות הדעת תקינה.

 

פסק הדין המלומד, כאמור בוחן את אופן המסירה וקובע כי הכתובת אליה בוצעה המסירה איננה כתובתם של הנתבעים זאת משום שבפועל הדירה שכורה. זאת עוד הבקשה לביטול פסק הדין נעשתה במסגרת הזמנים המעוגנים בחוק.

 

ללא קשר לסיכוי הגנתם חובת הצדק מחייבת ליתן לנתבעים את האפשרות לטעון בבית המשפט. משכך, פסק הדין בוטל ומוחזר להמשך דיון אצל המפקח על המקרקעין.

 

באשר להוצאות משפט מכיוון שהיה על הנתבעת כבעלת דירה המושכרת להתעניין בכל הנוגע למצב הנזילה אצל התובעים באמצעות בניה, הנתבעים, או בכל אופן אחר ולא עשתה כן, לא ניתן צו להוצאות.

 

עו"ד מלינרסקי גורסת כי פסק הדין מלמדנו כי יש להקפיד בעת פניה לערכאות לפעול ככתבו וכלשונו של החוק. זאת הואיל וקיצורי דרך לא רק שאינם מועילים אלא יכול ויגרמו לביטול פסק הדין בשל הנסיבות הקיימות. אולם, אולם משצד נתבע על ידי שכנו חלה עליו חובה, על הצד הנתבע, לבדוק ולבחון האם בעיית נזקי הצנרת נובעת מדירה בבעלותו ואם אכן כן לפעול ללא שיהוי לתקנה.