בית משפט השלום בראשון לציון דחה החודש את תביעתה של עמותת "מצפה לישראל" כנגד בית ספר בנתניה בגין הפרת חוזה, וקיבל את טענות הנתבעת על כך שמדובר בעמותה שערכיה אינם תואמים את ערכי בית הספר בפרט ואת ערכי המדינה בכלל.
בנובמבר 2008, פנו נציגי עמותת "מצפה לישראל" להנהלת בית ספר יסודי בנתניה, בבקשה לשכור חדר בבניין בית הספר בו יוכלו חברי העמותה לקיים פעילותם השבועית. מנהלת הבית הספר הסכימה לבקשתם, והצדדים חתמו על הסכם להשכרת הכיתה. בהסכם, התחייבה המנהלת להעמיד לרשות העמותה כיתת לימוד, בכל שבוע בשעות הערב תמורת סכום החודשי שישולם עבור השכירות.
אולם, כמה ימים לאחר החתימה על ההסכם, ובטרם ביקשה המנהלת את האישורים הדרושים ממשרד החינוך, היא גילתה למרבה הפתעתה, כי לא מדובר בפעילות תמימה, אלא בפעילות מיסיונרית של עמותה נוצרית בשם "עדי יהוה". לאחר חקירה בעניין, התברר למנהלת כי ערכי העמותה אינם עומדים בקנה אחד עם ערכי החינוך הממלכתי. על כן, מיהרה לבטל את ההסכם שנחתם בין הצדדים, וסירבה להשכיר את הכיתה עבור העמותה.
העמותה מצדה, הביעה התנגדותה לביטול, ודרשה מהנהלת בית הספר לעמוד בהבטחותיה. העירייה, הגיבה על התנגדות זאת בטענה כי מנהלת בית הספר כלל אינה יכולה במסגרת סמכויותיה להתחייב על השכרת כיתה, ועל כן, החוזה ממילא אינו תקף.
"הפרת חוזה הנגועה באפליה דתית"
לפיכך, הגישה העמותה תביעתה לבית המשפט. בתביעתה, טענה העמותה התובעת, כי החוזה הופר שלא כדין, כאשר ההפרה נגועה בהפליה דתית, ואף פוגעת בחופש הדת והפולחן. לטענתה, ההסכם הינו מחייב מאחר והמנהלת שחתמה עליו שימשה הלכה למעשה לשליחתה של העירייה.
כמו כן, טענה העמותה כי טענות המנהלת והתרשמותה מן העמותה, נגועות בדעות קדומות ובסטראוטיפים שאינם נכונים או לחלופין רלוונטיים להתקשרות הצדדים. העמותה בסך הכל ביקשה מקום היוועדות בשעות הערב, לא מדובר בכת אלא בעמותה הנחשבת כדת במדינות רבות בעולם. כמו כן, הטענה כי היא עוסקת בפעילות מיסיונרית אינה נכונה.
לבסוף, האשימה העמותה את הנתבעת בעוולת רשלנות, באפליה על רקע דתי, ובהפרת חובה חקוקה.
הנתבעת מנגד, חזרה על טענת העירייה וטענה כי מנהלת ביה"ס ממילא אינה מוסמכת לחתום על חוזה מסוג זה. בנוסף, טענה הנתבעת כי בכל מקרה הינה רשאית לבטל את החוזה מאחר והעמותה פעלה שלא בתום לב כאשר הטעתה את המנהלת, ולא הציגה בפניה את הדברים כפי שהם. נציג העמותה לא גילה לה את טיב פעילות העמותה, את עקרונותיה האמיתיים ואף לא את שמה המלא והמוכר, אלא הציג עצמו בשם "תמים" לכאורה.
כמו כן, ההסכם עצמו הינו מנוגד לטובת הציבור, ובוודאי לטובת ילדי בית הספר אשר עלולים להיות חשופים לפעילות מיסיונרית.
לבסוף, טענה הנתבעת כי ערכי העמותה מנוגדים לערכי בית ספר יהודי ממלכתי, ועל כן אין מקום לשלבו, ולו בהשכרת המקום בלבד, בבית ספר שכזה.
"עקרונותיה של העמותה אינן עולות בקנה אחד עם ערכי החינוך הממלכתי"
שופט בימ"ש השלום קיבל את טענות הנתבעת במלואה ודחה את תביעת העמותה. בנימוקיו להחלטתו, טען השופט כי לפי בחינת המישור החוזי, החוזה היה צריך לקבל אישורו של משרד החינוך על מנת לקבל תקפות, ומאחר ולא ניתן אישור כזה, הוא אינו תקף וניתן לביטול.
שנית, בחן השופט את השאלה האם אכן נפגעו זכויות היסוד של העמותה, והאם ביטול החוזה נגוע באפליה. לאחר בחינת העובדות וטענות הצדדים, התברר כי נציג העמותה אכן לא ציין את שמה האמיתי של העמותה, והדת אליו היא משתייכת, ואף השמיט חלק משמות ההרצאות שהיו אמורות להתקיים במקום. לפיכך, קבע השופט, מדובר בהטעיה של הנתבעת, שהרי לו היה מציין פרטים אלו סביר שמנהלת בית הספר לא היתה מסכימה מלכתחילה לחתום על החוזה.
יש לך שאלה?
פורום דיני חוזים / הסכמים
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
לבסוף, קבע השופט כי אמונותיה ועקרונותיה של העמותה, בוודאי שאינן עולות בקנה אחד עם ערכי החינוך הממלכתי, שכן העמותה בין השאר שוללת השתתפות בטקסי יום השואה, שוללת את המנון המדינה ודגלה, אינה מאפשרת תרומת דם או איברים, ואף פועלת באופן מיסיונרי.
כל אלו, לפי דברי השופט, מקימים עילה לביטול החוזה, גם לו היה תקף. לבסוף, חייב השופט את התובעת בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים, ודחה תביעתה.
ת"א 1282-09
.jpg)
.jpg)
