בית משפט השלום פסק בשבוע שעבר לטובת עו"ד שהגיש תלונה נגד לקוחה שקיללה אותו בבית המשפט. אולם, לאור הפער הגדול בין הסכום שתבע לבין הסכום שלבסוף ניתן לו, חויב עורך הדין בהוצאות משפט של הנתבעת בסך 1,000.


לפי כתב התביעה, בראשית מאי 2012, יצאו הצדדים מבית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שהנתבעת הפסידה בתביעתה נגדו. אז פנתה הנתבעת לתובע והחלה לקרוא לו בשמות גנאי כמו "זבל" "גנב", "רמאי", "שקרן" ועוד. כאשר הגיעו למעליות "איחלה" הנתבעת לתובע שישתמש בכסף שקיבל ממנה לקנות תרופות.

 

אכזבה מהטיפול המשפטי 


ראשית היכרותם של הצדדים היתה בחודש ינואר 2010, אז שכרה הנתבעת את שירותי התובע, בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי ונגד מעסיקה באותה תקופה. כ-11 חודשים אחר כך, התלוננה בפני עורך הדין כי התביעה אינה מתקדמת, וביקשה ממנו להפסיק את הייצוג. אז החלה המחלוקת בנוגע לשכר הטרחה של עוה"ד, כאשר הנתבעת מסרבת לשלם, בעקבות אכזבתה מעבודתו, ואף מורה לחברת האשראי שלא לכבד את החיובים.


משלא הצליחה לעצור את החיובים, והם שולמו במלואם לתובע, פנתה התובעת בתלונה ללשכת עורכי הדין, ומשזו נדחתה, פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת להשיב את כספה. אולם, גם תביעה זו נדחתה, ובסיום ההליך המשפטי הטיחה בתובע את הקללות וכינויי הגנאי נשואי התביעה.


לטענת התובע, דבריה של הנתבעת מגיעות עד לכדי לשון הרע, והוא הושפל בפומבי, מול שתי עורכות הדין שהתלוו אליו, ומול באי בית המשפט. לטענתו, הנתבעת ביקשה במילים אלה, לבזותו, ולפגוע בפרנסתו, בכך שהציגה אותו כשקרן וכרמאי. לדבריו, דבריה הקשים פגעו מאוד בשמו הטוב, במוניטין שלו, ואף גרמו לו לעגמת נפש מרובה.


התובע העמיד תביעתו על סך 100 אלף שקלים, בגין עוולת לשון הרע.

 

המילים הקשות נאמרו בעידנא דריתחא


הנתבעת לא הכחישה את המילים שנאמרו, אך טענה להגנתה כי הכל נאמר בעידנא דריתחא, מתוך רגשות כעס ותסכול, לאחר שהפסידה בהליך המשפטי שניהלה נגדו. לטענתה, אכזבתה מהתובע היתה קשה, כאשר ההליכים המשפטיים בעניינה לא עלו יפה, והוא לא הצליח להביא תוצאות כפי שקיוותה שיביא. כמו כן, היא חשה פגועה על ידו, כאשר לטענתה, הוא ניצל את חולשתה, וידע שהיא אישה חולה, ואף הטיח בה מילים קשות ופוגעות במהלך המשפט.


כמו כן, טענה הנתבעת כי הדברים נאמרו בבית המשפט, כאשר אף אחד לא הכיר את התובע, ולא ידע שהוא עורך דין, ולכן לא נפגע שמו הטוב, והוא לא הושפל על ידה. מה גם, שלטענת הנתבעת, באי ביהמ"ש היו עסוקים בעניינם ולא שמו לבם לאמירותיה.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע השופט כי התביעה מתקבלת, אולם בחלקה הקטן. בנימוקיו להחלטתו, קבע השופט כי אין מחלוקת כי הדברים אכן נאמרו, אולם התובע הגזים בנזק שנגרם לו ובכמות האנשים שנכחו במקום. לדבריו, הכינויים שהשמיעה הנתבעת הושמעו לאחר דיון סוער בבית המשפט שלאחריו הפסידה, ועל כן היא היתה נרגשת ונסערת, והמילים שאמרה נחשבו לקללות ולא לקביעות כי התובע אכן גנב או שקרן וכו'.

 

יש לך שאלה? 

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה


השופט אף התחשב בכך כי האמירה השניה של הנתבעת נאמרה רק בנוכחותם של התובע ושתי עורכות הדין ממשרדו, ולא לפני קהל גדול כפי שטען התובע.


בסופו של דבר, ציין השופט את העובדה כי הנתבעת לא ניסתה להכחיש את הדברים, הודתה בהם ואף הביעה התנצלותה בבית המשפט. לפיכך, קבע השופט כי הנתבעת תפצה את התובע ב-1,500 שקלים בלבד, ואילו התובע עצמו חויב בהוצאות משפט של הנתבעת בסך של אלף שקלים, לאור הפער הגדול בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של יום.

 


ת"א 1726-07-12