בית המשפט המחוזי בתל אביב, קיבל השבוע (יום ג') את תביעתם של בעלי חוות סוסים נגד מינהל מקרקעי ישראל, אשר ביקשו לפנותם מהנכס לאחר שנים של בקשות אישורים והחלטות בנושא. בית המשפט הביע מורת רוחו על התנהלות המנהל וחייב אותו לשלם הוצאות משפט בסך 100 אלף שקלים.


בשנת 1971, רכשו התובעים משק במושב חקלאי, בו הם מתגוררים עד היום. בתחילה ביקשו השניים להקים משק חקלאי, אולם בעקבות הגילוי כי האדמה במקום אינה סופחת מים, נאלצו לשנות את ייעוד הקרקע, והחלו לגדל כבשים, לאחר שגם גידול זה לא עלה יפה, החליטו התובעים להקים במקום חוות סוסים, בית ספר לרכיבה, וכן מסעדה שתשרת את באי המקום.


מה שנותר בסופו של דבר במשק, הוא פנסיון לסוסים בלבד, המשמש לגידול וטיפול בסוסים, הן של בעל המקום והן של אחרים. לאחר זמן מה של פעילות מינורית, החליטו התובעים לשוב לתכניתם המקורית ולהפעיל את המסעדה, ואף להקים מחדש את בית הספר לרכיבה ולבנות בריכת שחייה פרטית במקום. לשם כך, פנו למנהל מקרקעי ישראל, וביקשו לשנות את ייעוד הקרקע מ"חקלאי" ל"חקלאי מיוחד".


בשנת 1995 חתם על התוכנית מתכנן מחוז מרכז של המנהל והיא אושרה והחלה לעבור במסדרונות הדרושים, כאשר התובעים מחכים למתן אישורים סופיים. מאחר ולא הוגשה שום התנגדות בעניין, החלו להפעיל את המסעדה במקום, כאשר הם סבורים ובטוחים כי הם פועלים כחוק, וכי ניתנו האישורים הזמניים המתאימים המאפשרים לה לפעול עד להגשת האישור הסופי.


בהמשך, התוכנית אושרה על ידי הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, לאחר דיון בו השתתף נציג המנהל. בדיון נדונו שלושת רכיבי הבקשה, הבריכה, בית הספר והמסעדה, כאשר המנהל לא הציג ולו התנגדות אחת לכל אחד מהרכיבים.


אולם, למרבה הפתעתם של התובעים, כאשר הגיע השלב הסופי, ושר הפנים ביקש כנהוג את אישור המנהל על חתימתו המאשרת את הבקשה, מנהל מקרקעי ישראל לקח צעד אחורה, וטען כי האישור הראשוני ניתן על ידי אדם שאינו מוסמך לכך, ובניגוד לחוק. בשלב זה, אפילו התנגדותו של מהנדס הועדה המקומית והתרעמותו כלפי המנהל, לא סייעה לתובעים, והמנהל עמד על החלטתו התמוהה.


אלא שבכך לא הסתיימה הפרשיה, שכן המנהל הגיש תביעה נגד התובעים, בבקשה להורות על פינוי הנכס בעקבות שימוש חורג. לאחר משא ומתן, הגיעו הצדדים להסדר לפיו תינתן דחייה של שנה בביצוע הפינוי.


הצדדים הגיעו לבית המשפט כאשר הם חלוקים על הפרשנות הסתומה של פסק הדין, כאשר מחד טוענים התובעים כי הדחייה נעשתה על מנת שיוכלו לפעול להשגת האישורים המתאימים, ומנגד טען המנהל כי הדחייה ניתנה על מנת לאפשר לתובעים זמן התארגנות לפינוי הנכס.

 

בית המשפט קבע, כי לא ניתן לקבל החלטה לכאן או לכאן בעקבות פסק הדין, שנותר סתום אף לאחר בחינתו על ידי השופטים, ולפיכך, יש לבחון את התנהלות הצדדים לאחר מתן ההחלטה.

 

בית המשפט: סוסים לא יכולים לגור בדירה בתל אביב


בדיון שנערך בעניין, חזר המנהל על הטענה כי ההגדרה "חקלאי מיוחד" אינה מכילה בתוכה את בית הספר לרכיבה שמבקשים התובעים לבנות בנכס, או את הפנסיון לגידול סוסים לצורך העניין. כמו כן, טענו כי מתכנן הערים שנתן אישור ראשוני לבקשה לא היה מוסמך לעשות כן, ואף עשה זאת בניגוד לחוק, שכן הגדרת הייעוד שונתה.


בהחלטתה, קבעה השופטת כי הטענה כי גידול סוסים אינו נכנס להגדרת "חקלאי מיוחד" הינה תמוהה לאור העובדה כי סוסים, כדבריה, אינם מסוגלים לחיות בדירה בקומה רביעית בתל אביב, והם צריכים אורווה לחיות בה, ושטח רחב לרוץ בתוכו.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי למרות שאף התנהלות התובעים אינה חפה מבעיות, נראה כי המנהל הקשה עליהם, ללא סיבה ממשית, בעוד הם מצדם מנסים לסמוך ידיהם על הרשויות ולקבל את האישורים המתאימים.

 

יש לך שאלה? 

פורום מנהל מקרקעי ישראל | רשות מקרקעי ישראל
פורום צו הרחקה הגנה במקרי הטרדה מאיימת


בנוסף, הביעה השופטת את מורת רוחה מהתנהלות המנהל, באומרה כי אין זה יאה להתנהג כך כלפי אזרח הנזקק לשירותיו, ואשר מוציא כספים רבים במהלך השנים על מנת לקבל את האישורים המתאימים, על אחת כמה וכמה כאשר בקשתו לא נתקלה בהתנגדות ואושרה פעם אחר פעם, עד לאישור הסופי שנגדע באחת, והותיר את התובעים נופלים שדודים.


לפי כל אלה, ביטלה שופטת המחוזי את צו ההריסה והפינוי שניתנו על ידי המנהל, וחייבה אותו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעים בסך של 100 אלף שקלים.

 

ת"א 2064-07