בית משפט השלום בנצרת פסק בשבוע שעבר (יום ה') לטובת עובד אשר הגיש תביעה נגד מקום עבודתו בגין תאונת עבודה, לאחר שנחבל בכתפו במהלך פריקת סחורה. בית המשפט הורה למקום העבודה לשלם לו פיצויים בסך 92.5 אלף שקלים.


ביוני 2006, כאשר היה העובד כבן 55, הוא נדרש לפרוק מכונה שהגיעה כשהיא מפורקת וארוזה בכמה מכולות שונות. העובד נדרש לרוקן את המכולות במהירות האפשרית, ולפרוק את החלקים כולם תוך זמן קצר.


כיוון שחלק מחלקי המכונה היו מחוברים בברגים גדולים למכולה השתמש התובע, שעבד לבדו, במוט מתכת כשהוא דוחף אותו בחוזקה ומשעין אותו על כתפיו. לפתע, באחת מדחיפות המוט, חש כאב חד בכתפו הימנית, והיא יצאה מיד ממקומה. התובע החזיר אותה למקום בתנועה סיבובית, ושב לעבודתו.


רק כשבועיים לאחר המקרה, העובד לא יכול היה לסבול עוד את הכאב העז, שהלך והתגבר, ופנה לרופא. לאחר בדיקה שנערכה לו, נמצא כי בעקבות התאונה, נגרם לו קרע בגיד והסתיידות בכתף ימין, וכן קרע נוסף בכתף שמאל. הוא נאלץ להפסיק את עבודתו בעצת הרופאים, ולעבור סדרה של טיפולים פיזיותרפים.


בתביעתו, הציג התובע חוות דעת מומחה, אשר קבע לו נכות בשיעור של 20% עבור הפגיעה בכתף ימין, ונכות בשיעור של 10% עבור הפגיעה בכתף שמאל.

 

נאלץ לעבוד לבדו ולפרוק את הסחורה במהירות 

 

בנוגע לשאלת האחריות, טען העובד כי הוא נאלץ לעבוד לבדו, למרות שביקש מספר פעמים עזרה בכוח אדם מן הממונים עליו, ואף נאלץ לעבוד במהירות, כאשר הם מזרזים אותו לרוקן את המכולה. לכן, לטענתו, האחריות על התאונה מוטלת על כתפי המעביד, והוא זכאי לפיצויים בגינה.


מנגד, טענה החברה הנתבעת, כי אין היא אחראית כלל לתאונה, וכי אין להטיל עליה אחריות רק בהסתמך על עדותו היחידה של התובע. לטענתה, גם אם תיפול האחריות על כתפיה, אין להסיר מעל לעובד אחריות אישית על התאונה, ועל בית המשפט לחייב אותו, לכל הפחות, באשם תורם.


הנתבעת הגישה אף היא חוות דעת מומחה אשר קבע כי אין מקום לקבוע נכות רפואית כלל לתובע. לאור הפער בין חוות הדעת, הורה בית המשפט למנות מומחה מטעמו, אשר קבע נכות בשיעור של 5% בגין הפגיעה בכתף ימין בלבד.


בבואה לדון בפסק הדין, לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי עלה בידי התובע להוכיח טענותיו, הן במסמכים רפואיים, והן בהצגת טופס הפניה של נפגע עבודה, אשר הנתבעת בעצמה חתומה עליו. לעומת זאת, החברה לא הביאה עדים מטעמה שיכלו להפריך את טענותיו, ולא הוכיחה דבר מטענותיה כלפי התובע.


בהתייחסה לשאלת האחריות והאשם התורם לו עתרה הנתבעת, קבעה השופטת כי היה על החברה להגן כמה שאפשר על בטיחותו של העובד, לוודא כי הוא פועל כראוי ובהתאם להוראות הבטיחות הנהוגים, להקצות כוח אדם המתאים לעבודה פיזית קשה כמו זו, ובוודאי שלא לזרז אותו בעבודה כשהוא לבדו במערכה. לפיכך, הפרה החברה את חובת הזהירות כלפי התובע, והינה אחראית לפציעתו.

 

יש לך שאלה?

פורום מפגע בטיחותי בעבודה, כשל בטיחותי וחקירת תאונות בעבודה
פורום אובדן כושר עבודה


לבסוף, קבעה השופטת כי אין להטיל על העובד אשם תורם, ויש לפצותו על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. בהתאם לזאת, חייבה השופטת את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע בגין כאב וסבל, עזרת צד ג', הפסד השתכרות בעבר ובעתיד והוצאות רפואיות, בסך כולל של 92,500 שקלים.


לאחר ניכוי הסכום ששולם לתובע על ידי ביטוח לאומי, הוא נותר עם סכום של 34 אלף שקלים. כמו כן, חויבה הנתבעת בהוצאות משפט, שכר טרחת המומחה הרפואי, ושכר טרחת עו"ד בסך 8,041 שקלים.

 

ת"א 3977-04-10