מנהלת חשבונות, אשר עבדה בחברה לממכר מזון, הגישה תביעה לפיצויים נגד החברה בטענה כי היא פוטרה ללא הודעה מוקדמת, לאחר שביקשה לחזור מחופשת לידה. בית הדין לעבודה בבאר שבע, קיבל בשבוע שעבר (יום א') באופן חלקי בלבד את תביעתה, לאחר שגילה כי העובדת כלל לא פוטרה אלא סירבה לחזור לעבודה, ואף החלה לעבוד בחברה אחרת.


לפי כתב התביעה, עבדה התובעת בחברה במשך שנתיים, כאשר בחודש דצמבר 2010 יצאה לחופשת מחלה עקב שמירת הריון. לאחר לידתה ביוני 2011, היא לא חזרה לעבודתה, לטענתה בעקבות סירובה של החברה לקבל אותה בחזרה.


לטענתה, כאשר ביקשה באוקטובר 2011 לחזור לעבוד, התקשרה למנהלה אשר בישר לה כי היא אינה יכול לשוב לחברה, כיוון שכבר שכר את גיסתו במקומה. לפיכך, היא הגישה תביעה נגד החברה בסך 135 אלף שקלים, בגין פיצויי פיטורים, פיצויים בגין אי עריכת שימוע ובגין אי מתן הודעה מוקדמת, וכן פיצויים בסך אי מתן מכתב פיטורין, פיטורין לאחר חופשת לידה ועוד.


לתמיכה בטענותיה, הגישה התובעת טופס שהועבר למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת דמי אבטלה, כאשר בטופס מצוין כי היא סיבת עזיבת העבודה הינה פיטורין ומנהל החברה בעצמו חתום עליו. כמו כן, הציגה העובדת מכתבים שנשלחו לחברה על ידי באת כוחה, המביעים את מורת רוחה מהתנהלותם, ואת רצונה לשוב לעבודה.


הנתבעת: העובדת סירבה לשוב לעבודה וזייפה את חתימת המנהל


מנגד, הכחישה החברה הנתבעת את טענות התובעת, וטענה כי למעשה היא זו אשר סירבה לשוב לעבודתה לאחר חופשת הלידה, ויתרה מכך, אף החלה לעבוד במקום אחר.


לטענתה, התובעת התעלמה מפניותיה החוזרות ונשנות של החברה לשוב לעבודה, וניתן למצוא הוכחות לכך במכתבי התשובה ששלחה כמענה לפניות באת כוחה, כאשר שם מצוין בפירוש כי החברה מעוניינת בחזרתה של התובעת לעבודה, וכי בעזיבתה הפתאומית היא גרמה לנזקים רבים לחברה.


כמו כן, טענה הנתבעת כי מנהל החברה לא חתם מעולם על טופס ביטוח לאומי, וכי חתימתו זויפה. לתמיכה בטענה זו, הביאה מומחה גרפולוגי אשר קבע כי נראה כי החתימה לא תואמת את כתב ידו של המנהל, אולם לא יכול היה לקבוע בוודאות כי מדובר בזיוף, שכן הוא לא קיבל לידיו את הטופס המקורי.


בתגובה לטענה זו, ציינה התובעת כי היא לא ראתה את המנהל חותם על הטופס אלא קיבלה אותו מבעלה, שעבר במיוחד במסעדה על מנת לקבלו. אולם, היא לא הביאה את בעלה למתן עדות, ולא הביאה גרפולוג מטעמה אשר יציג חוות דעת נגדית לגבי הפרשה.


בית המשפט: "שלוחו של אדם כמותו"


לאחר שמיעת טענות הצדדים, ובחינת הראיות, קבע השופט כי עלה בידי הנתבעת להוכיח מעל לכל ספק, כי למעשה התובעת בחרה שלא לחזור לעבודתה לאחר החופשה, ואף לא הודיעה על כך מראש. כך לפי המכתבים שהציגו נציגי הנתבעת, אשר מפצירים בה לשוב לעבודתה, וכך לפי העובדה כי עבדה כבר במקום אחר. את טענת התובעת, שהסבירה כי פשוט לא קיבלה את המכתבים הללו, שהועברו ישירות לבאת כוחה, דחה השופט על הסף וקבע כי "שלוחו של אדם כמותו" וכי ברגע שהודיעו לבאת כוחה, כאילו הודיעו לה בעצמה.


כמו כן, קבע השופט כי לא עלה בידי העובדת להוכיח כי אכן מדובר בחתימתו של מנהל החברה על הטופס, וכל שנותר הוא לקבוע כי אין בטופס זה להוכיח דבר מטענותיה.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון
פורום פיצויי פיטורין


לפי כל אלה, קבע השופט כי העובדת אינה זכאית לפיצויי פיטורין או לפיצויים אחרים שביקשה באותו עניין, אולם היא זכאית לפיצויים שמגיעים לה מתוקף עזיבת עבודתה. לפיכך, חייב את החברה הנתבעת בתשלום פיצויים בסך 24,897 שקלים לתובעת, בגין דמי חופשה, דמי הבראה, קרן השתלמות ושכר עבודה לתקופה בת חודשיים בה לא שולמה לה משכורת.


לבסוף, בעקבות הפער הגדול בין סכום התביעה המבוקש לבין הסכום שנפסק, קבע השופט כי לא יינתן צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

 

ס"ע 37367-03-12