בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק בשבוע שעבר (יום ב') לטובת אב שביקש לחזור בו מעסקת מתנה שהעניק לבנו, לאחר גירושיו מאשתו. השופט קבע כי למרות הנסיבות המיוחדות והרחקתו של האב מביתו תחת צו בית משפט, הוא יוכל לחזור בו מעסקת המתנה.
טרם היכנסו לחדר ניתוח, חתם התובע על הסכם עם רעייתו כי לאור הליכתו לניתוח מסוכן, הוא מבקש להעביר את הדירה הרשומה על שמו לבנו הקטין, שהיה אז כבן 16 בלבד. השניים פנו לבית המשפט, קיבלו תוקף של פסק דין להסכם, והעבירו את הדירה על שם הנער.
למרבה המזל, יצא האב מהניתוח ללא פגע וחזר לביתו, בריא ושלם. אלא שבחודשים הבאים, החלו חיכוכים בינו לבין רעייתו, ככל הנראה על רקע הבעת רצונו לחזור בו מההסכם עליו חתם טרם הניתוח, ועקב הגשת תביעה בעניין בבית המשפט שנדחתה. היחסים בין השניים החלו להתדרדר במהירות, עד שהגיעו לכדי תקיפה אלימה של הבעל נגד אשתו, מה שגרם לה לבקש ולקבל צו הרחקה כנגדו.
הבעל הורחק מביתו, יחסיו עם בנו עלו גם הם על שרטון, והוא החל לנדוד בין דירות שכורות ובית אבות שם התגורר תקופה קצרה, עד שמהר מאוד מצא עצמו חסר כל ונאלץ לישון על ספסל בגן ציבורי. לאחר שהגיע למצב בלתי נסבל, פנה לגרושתו ובנו בבקשה כי יתירו לו לגור עמם בדירה, אולם הבן סירב לקבל את אביו בחזרה.
בתביעה שהגיש בתחילה האב, כאשר עדיין גר בדירתו, טען כי לא היה צלול בדעתו במהלך החתימה על ההסכם, וכי הוכרח לחתום עליו. הפעם, כאשר כלו כל הקיצין, הגיש שוב תביעה בעניין אולם כעת זנח את טענתו לאי צלילות, וטען טענות אחרות בתכלית.
ראשית, טען התובע כי מתוקף היותו אב המעניק מתנה לבנו, שמורה לו הזכות לחזור בו ממתנתו, בעיקר כאשר מחד מצבו של בנו לא השתנה או הורע באיזשהו אופן, ומאידך מצבו שלו הורע באופן משמעותי, הוא הגיע לפת לחם, ומצא עצמו מתגורר ברחוב.
התובע אף הפנה את בית המשפט לסעיף בהסכם, אשר לפיו על הבן להתיר להוריו, ומכאן לאביו, להתגורר בבית כל ימי חייהם, למרות שהדירה מועברת על שמו. בהתייחס לכך, ציין התובע כי כאשר ביקש מבנו לשוב ולהתגורר בבית מאחר ולא היה לו לאן ללכת, סירב הבן להכניסו, ובכך הפר את ההסכם שנחתם ביניהם. הפרה זו, לשיטתו, מביאה לביטולו המיידי של החוזה.
הנתבע: לא מדובר בעסקת מתנה כי אם בחוזה לכל דבר
מנגד, טען הבן הנתבע כי לא מדובר כלל בעסקת מתנה כפירושה בחוק, אלא בהסכם לכל דבר אשר קובע העברה בעבור תמורה מהצד המקבל. לטענתו, העברת הדירה נעשתה בתמורה להבטחתו של הבן כי הוריו יוכלו לחיות בה כל ימי חייהם, ועל כן לא מדובר בעסקת מתנה אשר יכולה להתבטל, אלא בחוזה שהסתיים ואינו בר ביטול.
כמו כן, התייחס הבן לעניין הטענה כי הוא הפר את החוזה ביניהם כאשר סירב להכניסו הביתה. ראשית, טען הבן כי לא היו הדברים מעולם, וכי מעולם לא סירב להכניסו, ושנית טען כי ממילא האב הורחק תחת צו בית המשפט מהבית, ולא היה לו חלק ממשי בהרחקתו משם.
בבואו לתת הכרעתו, ביקש השופט ראשית לקבוע האם מדובר בעסקת מתנה כפי שטען לה האב, או שמא בחוזה שהסתיים כפי שטען הבן. לאחר בחינת ההסכם שנערך בין התובע לאשתו, קבע השופט כי לא מדובר בחוזה כי אם בהעברת הנכס במתנה מאב לבנו, והתמורה שביקש בהסכם אינה תמורה אלא שמירה על זכות שהיתה קימת לתובע בעת החתימה על ההסכם.
כמו כן, הבן לא העביר זכות חדשה לתובע בתמורה להעברת הנכס, או כל נכס אחר, ולמעשה לא נגרע ממנו דבר. לפי כל אלה, קבע השופט כי בהחלט מדובר במקרה קלאסי של עסקת מתנה.
לאחר קביעת מהות ההסכם, פנה השופט לבחון את הטענה כי הבן הפר למעשה את תנאי את העסקה, והאם למעשה שמורה לתובע הזכות לחזור בו.
יש לך שאלה?
פורום רישום בטאבו | הערת אזהרה
פורום העברה ללא תמורה - עסקת מתנה
בבחינת טענה זו, קבע השופט תחילה כי מאחר ורישום הזכויות לא הושלם ולא נרשמה הערת אזהרה לטובת הבן, מדובר בעסקת מתנה שלא הושלמה.
משכך, ובעקבות הרעת מצבו הכלכלי של האב, מעניק המתנה, אשר נאלץ לישון על גבי ספסלים תחת כיפת השמיים, קבע השופט כי זכאי הוא לחזור בו מהמתנה שניתנה לבנו, וזכאי הוא להחזיר לעצמו את זכויותיו בדירה. בשלב זה, ציין השופט את התיאורים מכמירי הלב שהובאו על ידי התובע אשר מצא עצמו בגיל 78 חסר בית וחסר כל, כשהוא מתדפק על דלתות משפחתו שממאנת לסייע לו.
לפי כל אלה, קבע השופט כי הזכויות בדירה יועברו מהבן בחזרה לאביו, וכי הבן אף יישא בהוצאות המשפט בסך 8,000 שקלים.
תה"ס 31624-06-12
.jpg)
