בית משפט השלום בירושלים, פסק בשבוע שעבר (יום ד') פיצויים לצעיר שהגיש תביעה נגד מועדון לילה, אשר גבה ממנו מחיר כפול מזה שגבה מהנשים שהגיעו למקום. בית המשפט קבע כי מדובר באפליה, וחייב את בעלי המועדון בתשלום של עשרות אלפי שקלים.


לפי כתב התביעה, הגיע הצעיר יחד עם אשתו למועדון בירושלים, ונדרש לשלם דמי כניסה בסך 80 שקלים. הוא שילם את הסכום, אולם מהר מאוד התברר לו כי המועדון נוקט במדיניות בה הגברים משלמים דמי כניסה כפולים מאלה שנדרשות הנשים לשלם. וכך, בחורה צעירה המבקשת להיכנס למועדון מחויבת ב-40 שקלים בלבד.


הצעיר החליט לא לוותר, והגיש תביעה נגדו בבית משפט השלום. את תביעתו סמך התובע על הוראות החוק לאיסור אפליה במוצרים ובשירותים מחמת טעמי גזע, מין, ארץ מוצא, דת, נטייה מינית, השקפה ועוד.


בעלי המועדון: נשים שותות פחות אלכוהול


מנגד, טענו בעלי המועדון, כי אמנם צדק הצעיר בהבחנתו, אולם סיבת ההבדלים במחיר אינה טמונה כלל בהפליה לרעה של אוכלוסייה כזו או אחרת, אלא במדיניות הנובעת ממחקרים סטטיסטים רבים, אשר מוכיחים כי נשים נוטות לשתות פחות אלכוהול מגברים. מכאן, לאור העובדה כי המועדון מציע אלכוהול חינם כל הערב תמורת תשלום דמי כניסה, מן ההיגיון שהקבוצה שצורכת יותר אלכוהול, תשלם יותר בכניסה למועדון.


עוד טענו כי אף איכות האלכוהול אותו צורכות הנשים הינה פחותה יותר ועל כן זולה יותר מזו הנצרכת על ידי הגברים, ולכן המשקאות שהן מזמינות הינם זולים יותר מאלה ששותים הגברים. לבסוף, טענו בעלי המועדון כי ממילא הם לא יוכלו להיחשב כאחראים באופן אישי על מדיניות המועדון, ואין מקום לחייב אותם בגינה.


בבואו לדון בפסק הדין, לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע השופט כי למרות טענותיהם של הנתבעים בדבר הנתונים הסטטיסטים, לא הוגשה לבית המשפט ולו חוות דעת אחת ממומחה בתחום, אשר היה עשוי לשפוך אור חדש על הדיון. יתרה מכך, בעלי המועדון סמכו ידיהם על ארבעה מאמרים שנמצאו ברשת האינטרנט, מבלי לעמוד על מומחיותו והכשרתו של הכותב ומבלי להביאו לחקירה. לדבריו, מדובר במאמרים פשטניים אשר אינם מתיימרים כלל לקבוע עובדה אלא לתהות לגבי הסיבה להבדלים הנראים לעין.


כמו כן, קבע השופט כי אין כלל היגיון בכך שבעלי מועדון, או כל ספק שירות אחר לצורך העניין, ינסה להצדיק מדיניות מפלה בהסברים שונים בדבר ההבדלים בין המינים בכלל או בין מקבלי השירות בפרט. בדיוק לשם כך יצא חוק המנסה להביא לשוויון בן הקבוצות השונות למרות השוני לכאורה.


בהקשר זה, תמה השופט, כי אם יש צדק עם הנתבעים, ואכן מדובר בהבדל בולט כל כך אשר דורש התייחסות ויצירת מדיניות מתאימה, מדוע לא כל המועדונים נוהגים באותה הצורה בדיוק? מדוע אם כן, רוב מקומות הבילוי מתייחסים באופן שווה אל המבלים, ולא נוהגים לדרוש תשלום אחר מקבוצה כזו או אחרת? זאת מאחר כי מדובר באפליה הלכה למעשה, ולא למדיניות הנובעת מתוך עיקרון הצדק והשוויון.

 

השוואה בין המועדון למספרה: הבדלים במחיר בין גברים לנשים 

 

עוד קבע השופט כי הוא נאלץ לדחות גם את הטענה המעניינת ביותר שהועלתה על ידי הנתבעים, אשר לפיה ניתן להשוות את המדיניות הנהוגה במועדון, לזו הנהוגה במספרות. כך לטענתם, תספורת של גבר דרושה השקעה פחותה יותר ועל כן היא תהא זולה יותר מזו של האישה. לדעת השופט, למרות הנופך הפיקנטי, על טענה זו להידחות מאחר ואינה רלוונטית כלל לעניין, שכן מדובר בחוק איסור אפליה המדבר באופן ספציפי על מקומות בילוי.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


יחד עם זאת, קיבל השופט את טענת הנתבעים אשר טענו כי התובע הגיע למקום יחד עם אשתו, בידיעה על המדיניות הנהוגה במקום, ובמטרה אחת – להגיש תביעה ביום למחרת. אולם, אף על פי שהתקבלה טענה זו, קבע השופט כי אין די בכך כדי לשמוט את הקרקע מהתביעה, ואין ספק כי מדובר באפליה בלתי חוקית, שבגינה עליהם לפצות את התובע.


לפי כל אלה, קבע השופט כי בעלי המועדון ישלמו לצעיר 30 אלף שקלים בגין אפליה, לא לפני שנזף בצדדים על כך שמדובר בהליך מיותר וכי מוטב היה שהיו מגיעים להסכמה, ומסיימים את הסכסוך שנוצר ביניהם בהסדר פשרה. בהתאם לכך, לא חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט לתובע.


ת"א 2786-06-12