בית משפט השלום בירושלים פסק בשבוע שעבר (יום א') פיצויים לחולה פרקינסון אשר סבל מתופעות לוואי של תרופה שנטל לפי הוראת רופאיו, ואשר הפכה אותו לדבריו, ממורה הגון ואיש משפחה לאדם בעל התמכרות קשה והרסנית להימורים, לקניות אימפולסיביות ולמין.


לפי כתב התביעה שהגיש החולה, כאשר אובחן במחלת הפרקינסון של הגיל הצעיר בשנת 1999, בהיותו בן 31 בלבד, החל ליטול בהוראת רופאיו תרופה בשם רקוויפ אשר מטרתה לחקות דופמין במוח מבלי להעלות את רמתו בפועל. תרופה זו נחשבה לבטוחה יותר, ללא תופעות לוואי קשות כשאר התרופות המאוחרות יותר, המתאימות לשלבי התקדמות המחלה.


התובע נטל את התרופה אשר עיכבה את הסימפטומים בהצלחה רבה. אולם, לאחר כחמש שנים מנטילת התרופה לראשונה, התנהגותו השתנתה כמעט כליל והוא מצא את עצמו מתמכר ביתר קלות להימורים ולקניות, וחווה דחף וחשק מיני שלא ידע שובע. החולה הצעיר, שלא ידע דבר על הקשר שבין התרופה לבין דחפיו החדשים, ניסה להיגמל לאט לאט כאשר חייו כפי שהכיר התפוררו סביבו.


לפי תביעתו, ביולי שנת 2005 סיפר למנהל המחלקה הנוירולוגית שהיה אמון על טיפולו, כי הוא סובל מזה כשנה מבעית הימורים קשה, וכן מבעיות נוספות של קניות אימפולסיביות וחשק מיני מוגבר.


במעמד השיחה, סיפר לו הרופא על הקשר האפשרי שבין נטילת התרופה לבין ההתמכרות, אולם מאחר והתובע ידע כי הפסקת התרופה תוביל ללקיחת תרופה בעלת תופעות לוואי מוטוריות חמורות, הודיע לרופא כי אינו חושב שיש קשר בין הדברים, וכי ממילא הוא כבר נגמל ארבעה חודשים קודם לכן.


תופעת ההתמכרות נעלמה כליל עם הפסקת התרופה


הרופא האמין לדבריו ולא הפסיק את התרופה, עד להידרדרות מסיבית במצבו הרפואי של התובע, אז החליף את התרופה באחרת, אשר גרמה לו להפרעות מוטוריות חריפות. זמן לא רב לאחר מכן, תופעת ההתמכרות נעלמה כלא היתה.


בתביעה שהוגשה נגד קופת חולים כללית וכן נגד קונצרן התרופות האחראי לייצור התרופה הנדונה, נטען כי לאור ידיעת הרופאים וחברת התרופות על תופעות הלוואי החמורות, מן הראוי היה להזהיר את התובע או להורות לו להפסיק את נטילתה. לטענתו, חייו התדרדרו לתהומות של התמכרות, שתוצאותיה בגירושין, ביחסים עכורים עם בני משפחתו וחבריו ובהפסדים כלכליים רבים. עוד לטענתו, כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים נפשיים קשים ובלתי הפיכים שמהם הוא סובל עד היום.


בתחילת דבריה, ציינה השופטת כי כבר בשנת 2005 נודע כי לתרופה תופעות לוואי קשות הכוללות התמכרויות חמורות ודחפים מיניים עזים. בשנה זו הורה משרד הבריאות האמריקאי לכלול אזהרות בעלון הרפואי הצמוד לתרופה, וכן להזהיר את החולים מפני הסכנות.


באותה שנה, ישראל אף היא עודכנה בעניין וציינה זאת בעלון הרפואי. במקביל, הרופאים השתתפו בכנסים מדעיים שם הוסברו התופעות כולן, וכן קיבלו עדכונים מחברת התרופות בעצמה.


לפיכך, נקבע כי הקשר בין התופעות שהציג התובע לבין השימוש בתרופה הוא ברור ואין צורך להסבירו. לעומת זאת, יש צורך להחליט עבור איזו תקופה יקבל פיצויים, אם בכלל, והאם שתי הנתבעות נושאות באחריות.


בית המשפט: הרופא היה צריך להתייחס בחשדנות לדברי המטופל


לפי עדותו של התובע בעצמו, לאחר שהרופא ציין בפניו את הקשר האפשרי בין התופעות שחווה לבין נטילת התרופה, הוא שיקר לו וטען כי הוא נגמל משכבר, ואינו מעוניין בהפסקת התרופה. ואולם, נראה כי לא ניתן להפנות אצבע מאשימה דווקא לתובע בשל כך, שכן הוא פעל כאדם מכור. כמו כן, יש להתייחס להתנהגותו כמי שבוצעה על ידי אדם שהבין מחד כי הוא כבר לקה בסימפטומים ובתופעות הלוואי, ומנגד כי השלב הבא עלול להיות קשה הרבה יותר, כאשר הוא יודע כי תופעות הלוואי של התרופה האחרת הינן הפרעות מוטוריות קשות ביותר.


בהמשך, קבעה השופטת כי למעשה עד התקופה בה נודע לכל על השפעות התרופה לא ניתן להאשים איש בנזקיו של התובע. אולם משנת 2005 ואילך, משנודע לרופאים על ההשפעה, היה על מנהל המחלקה להורות למטופל שבאחריותו להפסיק מיד את השימוש בתרופה. כמו כן, דחתה השופטת את ההסבר כי הרופא האמין לדבריו של התובע בנוגע לגמילה שעבר, וקבעה כי מן הראוי היה להתייחס לדבריו בחשדנות, כאל דבריו של אדם מכור, ולא לתת לו להמשיך וליטול את התרופה לפני בדיקה מקיפה ואימות הדברים.


לאחר קביעת תקופת האחריות, נותרה השאלה מי מהנתבעות נדרשת לפצות את התובע בגין נזקיו. בשאלה זו, קבעה השופטת כי הרופאים הם אלה שהיו צריכים להורות על הפסקת התרופה, ומכאן שקופת החולים היא האחראית לנזקי המטופל, שכן חברת התרופות הוציאה הוראה לרופאים, עדכנה את העלון המצורף ועשתה כל מה שנדרש ממנה.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית באבחון
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


הפיצויים נקבעו בגין נזק לא ממוני בלבד, וזאת משום שלא עלה בידי התובע להוכיח את כל ההתפתחויות הדרמטיות אותן פירט בתביעתו. לפי כל אלה, חויבה קופת החולים הכללית לשלם למטופל פיצויים בסך 70 אלף שקלים בגין נזק לא ממוני שנגרם לו. כמו כן, חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 17 אלף שקלים.


ת"א 3617-07