בית משפט השלום בירושלים התיר לאחרונה לפרסום את פסק דינו, בתביעתו של אסיר לשעבר נגד סוהרים בבית הכלא אשר התקיפו ופצעו אותו במהלך ריצוי עונשו. למרות הכחשותיהם הנמרצות של צוות הסוהרים והנהלת בית הסוהר, והפער הגדול בין גרסאות הצדדים, קבע בית המשפט כי הוא מקבל את גרסתו של התובע, וחייב את המדינה לפצותו ב-80 אלף שקלים.


לפי כתב התביעה, האסיר, שרצה בכל מאודו לצאת לחופשה בת 48 שעות, ביקש לדבר להיפגש עם העובדת הסוציאלית לאחר שהובטח לו כי היא תגיע לשיחה עמו. לאחר שאחד הסוהרים לא נענה לבקשתו לערוך בירור בעניין, הוא ניגש לאחד מהטלפונים הציבוריים והתקשר אליה. בשיחתם, התלונן האסיר בפניה על כך שלא ניתנת לו חופשה כמגיע לו. העובדת הסוציאלית הבטיחה לטפל בעניין, ואף הודיעה לו כי מאחר ומדובר בשיחה שנערכה ללא אישור, עליה לדווח על עבירת המשמעת לממונים עליו.


וכך, לאחר השיחה, ניגש אחד הסוהרים לאסיר יחד עם סוהר נוסף, והם החלו לערוך חיפוש על גופו. אולם לטענתו, הם לא עצרו בזאת אלא גררו אותו כשהם אוחזים בחולצתו לעבר גרם מדרגות המוביל לקומה התחתונה, וכאשר הוא החל לרדת, קיבל מהסוהר הראשון מכה חזקה בעורף שגרמה לו ליפול.


כאשר הוטח ברצפת הקומה התחתונה, לאחר נפילה ארוכה, החל הסוהר לתחקר אותו על השיחה שערך עם העובדת הסוציאלית, כשהוא סוטר, לא פחות מעשר פעמים, על לחיו ועל אוזנו של האסיר.


לטענת התביעה, כתוצאה מהסטירות הרבות, אוזנו של התובע החלה לדמם ולאחר מכן התלונן על כאבים עזים באוזן. הוא נשלח לבדיקה אצל חובש, שלא מצא דבר, אולם לפי כתב התביעה, החובש לא השתמש בכל עזר רפואי אלא רק התבונן בתוך האוזן כשהוא משתמש במקלון צמר גפן בלבד.


למחרת היום, כאשר כאביו התגברו, הגיע האסיר לבדיקה אצל רופא אשר מצא דם באוזן. מכאן ואילך, הוא עבר בדיקות חוזרות ונשנות, הן בכותלי בית הסוהר והן מחוצה להם כאשר השתחרר. לטענתו, כתוצאה מהאירוע, שמיעתו נחלשה והוא סובל מטנטון בלתי פוסק ומדלקות חוזרות. מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט, קבע לו לאחר בדיקה, נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין החבלה באוזנו בעקבות האירוע.


הנתבעים: לא היה ולא נברא, התובע הזיק לעצמו


מנגד, הכחישו הנתבעים- המדינה והסוהר הנתבע, את טענות התובע מכל וכל, והציגו גרסה הפוכה ושונה בתכלית מגרסת התביעה. לפי טענת הסוהר, הוא בסך הכל ניגש לאסיר על מנת לדבר איתו על השיחה שערך ללא אישור, וכי הם שוחחו בשקט וברוגע במשך 2-3 דקות עד שנפרדו דרכיהם. לפי גרסתם, ישנו חשד כי התובע הוא זה שגרם את הנזק לעצמו, ואחד מהסוהרים אף ראה אותו מנסה לחבל באוזנו באמצעות סיכה.


כמו כן, טענו כי מדובר באסיר שהיה בעייתי מאוד, וניסה להתאבד מספר פעמים, גם אחרי האירוע הנטען, ואלמלא היו הסוהרים מטפלים בו במסירות וביעילות הוא בוודאי היה מוצא את מותו בבית הסוהר.


בתגובה, טען התובע כי מעולם לא הכחיש את ניסיונות ההתאבדות, אלא שלא היו אלה ניסיונות אמיתיים אלא ניסיון להיפגש עם עובדת סוציאלית או עם אחד ממפקדי הכלא, לאחר שאיש לא התייחס לתחינותיו בעניין החופשה.


לבסוף, טענו הנתבעים, כי בכל מקרה הפגיעה באוזנו אינה קשורה כלל לאלימות הסוהר, שכן האירוע כולו הינו בדיה שבדה מלבו האסיר.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי היא מעדיפה את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבעים. ראשית, קבעה כי בעוד גרסת האסיר נותרה כפי שדווחה מאז קרות האירוע ועד להגשת התביעה, גרסתם של הנתבעים היתה מלאת סתירות ובלתי עקבית בעליל. עדותם של הנוגעים בדבר היתה, פעמים רבות, מבולבלת, הססנית וסתורה.

 

יש לך שאלה?

פורום אחוזי נכות


כמו כן, קיבלה השופטת את חוות דעתו של הרופא המומחה אשר קבע לתובע נכות בשיעור של 10%, וקבעה כי עדותו בקשר לפגיעה מחזקת במידה רבה את תיאור האירוע של התובע.


לפי כל אלה, קבעה השופטת כי האירוע התרחש כפי שנטען בכתב התביעה, וכי על הנתבעים לפצותו בגין הנזקים. על כן, חייב בית המשפט הן את המדינה והן את הסוהר הנתבע בתשלום פיצויים בסך 80 אלף שקלים לתובע, וכן בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים.

 

ת"א 8246-06