אביו של קטין כבן תשע שנים, עתר להעביר את הילד למשמורתו ולמגורים עמו במרכז הארץ, בניגוד להסכם המשמורת, זאת בטענה כי האם נוהגת כלפי הילד באלימות פיזית קשה. בית המשפט לענייני משפחה בנצרת בחן את טובתו של הקטין, וקבע בשבוע שעבר (יום א') על פי המלצות של גורמים מקצועיים, כי הילד יישאר בכל זאת במשמורתה של אמו ויגור עמה בצפון הארץ.

 

בני הזוג נישאו בשנת 2003, והתגרשו לפני למעלה משבע שנים. בחודש אוקטובר 2013, הגיש האב בקשה למתן צו הגנה, בטענה כי האם נוהגת כלפי הילד, שהיה אז כבן שמונה שנים, באלימות פיזית מתמשכת, וכי בנו ביקש ממנו שייקח אותו ממנה. האב הציג בפני בית המשפט הקלטות בהן נשמעות אותות מצוקה של הילד, בשעה שאמו מכה אותו.

 

בית המשפט התרשם כי הקטין חווה אלימות ונותר חסר הגנה מפני האם, על כן הורה בצעד שאינו שגרתי, על מתן צו הגנה, והעביר לאלתר את הבן למשמורת זמנית של האב. עוד הורה על ביצוע תסקיר סעד מקיף מטעם עובדת סוציאלית לסדרי דין.

 

מאחר והילד סובל מקשיים התנהגותיים ומהפרעות קשב וריכוז, וההליך נערך במהלך שנת הלימודים, הציע השופט לאב, להעתיק בינתיים את מקום מגוריו לצפון הארץ, על מנת שהמשמורת תחולק בין ההורים, מבלי לפגוע בשגרת חיי הילד, עד להכרעה בתביעה שהגיש.

 

האב סרב לקבל את ההצעה, בטענה כי המעבר יגרום לו לנזקים כלכליים, ואף הביע חשש כי המגורים בקרבת גרושתו יגבירו את המתיחות בין הצדדים, וישפיעו על מצבו הנפשי של הילד. מנגד טענה האם, כי האב עשה שימוש לרעה בצו ההגנה, ומנע ממנה משך ימים ספורים לשוחח עם בנה בטלפון.

 

האב חזר להיות בקשר עם בנו לאחר ארבע שנים וחצי של נתק

 

מומחה שמינה בית המשפט המליץ על פי התסקיר, למרות טענות האב, שהקטין יישאר במשמורתה של אמו וימשיך להתגורר בצפון, ולא ישנה את סביבת מגוריו, ויעבור להתגורר עם אביו במרכז. המומחה הסביר כי הילד חש בשגרה ובקבוע אצל אמו, ואצל אביו הוא חש כבחופשה. על כן קיים חשש שהאב לא יידע להציב לו גבולות, ולהתמודד במצבי לחץ.

 

המומחה הוסיף כי האב, שהיה בנתק עם בנו משך תקופה ממושכת בת ארבע שנים וחצי, לא הסכים אפילו לנסות להעתיק את מקום מגוריו ולחלוק את המשמורת עם האם. וכך בעצם "הצביע ברגליו" על שהוא לא מוכן להקריב לטובת בנו.

 

האב עתר לדחות את ההמלצה, בטענה כי כל עוד הילד נמצא תחת פיקוחה של האם, נגרם לו נזק פיזי ונפשי. לדבריו, הילד גדל בסביבה בעייתית במסגרת קשה ונוקשה, והאם נוהגת להכות אותו בדחיפות ובצביטות ומאיימת עליו. האב הוסיף כי כאשר הבן נמצא עמו, הוא חש רגוע ובטוח, ומתנהג בצורה נורמטיבית.

 

האם ביקשה לדחות התביעה ולהותיר את משמורת הקטין בידה באופן בלעדי. היא דחתה את האשמות בנוגע לאלימות שיוחסו לה, וטענה כי היא שמחה שהאב שב לחיי בנו לאחר נתק של ארבע שנים וחצי, ואף הביעה נכונות לחלוק משמורת משותפת, בתנאי שהאב יעבור לסביבת מגורים הקרובה לבנו.

 

האם עברה טיפול מקצועי והתחייבה להעניק לילד יציבות וביטחון

 

האם העידה כי נכנסה לליווי וטיפול מקצועי, על פי התחייבות במסגרת ההליך המשפטי, והיא עושה כל שביכולתה על מנת להעניק לילד תחושת יציבות וביטחון. לטענתה, האב משתמש בקטין על מנת לפגוע בה, והוא כלל אינו מעוניין בטובתו, אלא בסגירת חשבונות עמה.

 

בסופו של דבר נדרש בית המשפט להכריע בסוגיה על פי עיקרון טובת הילד. בעקבות המלצות של פסיכולוג, עובדת סוציאלית ואפוטרופוס לדין, קבע כי הקטין יישאר במשמורת האם, וימשיך להתגורר עמה בצפון הארץ.

 

יש לך שאלה?

פורום אלימות במשפחה
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות

 

עוד קבע כי במידה והאם לא תשנה את דפוסי התנהגותה בעיתות מצוקה, וחלילה יתרחש בעתיד אירוע אלימות נוסף, דוגמת זה שהתרחש בהליך בקשת צו ההגנה, ייאלץ בית המשפט לבצע שינוי דרסטי במשמורת הקטין.

 

תמ"ש 52660-10-13