בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק לאחרונה בעניינו של גרוש אשר למרות התנערותו מהמוסדות הדתיים בעבר, ביקש כעת את החלטתו של בית הדין הרבני בעניין חלוקת הרכוש בינו לבין אשתו. בית המשפט תמה על פעולותיו וקבע כי תביעת הגירושין הוגשה בחוסר תום לב.


למרות שבני הזוג הינם יהודים, הם לא יכלו להינשא כדת משה וישראל בארץ, מאחר והבעל הינו כהן ולפי ההלכה אינו יכול להינשא לאישה גרושה. על כן, החליטו בני הזוג להינשא בנישואים אזרחיים בחו"ל ונרשמו, עם חזרתם לארץ, כנשואים במשרד הפנים בשנת 2003.


אולם, כעשר שנים ושלושה ילדים לאחר החתונה האזרחית, עלו נישואיהם של הזוג על שרטון והם החליטו להפריד כוחות. לאחר הפרידה, הגישה האישה תביעה למזונות בבית המשפט לענייני משפחה, אך משכה אותה תוך זמן קצר.


וכך, בחר הבעל להגיש, שנתיים לאחר פרידתם, תביעת גירושין בבית הדין הרבני נגד אשתו, וזאת למרות שכלל לא נישאו דרך הרבנות. בתביעתו שם, כרך הבעל את כל עניינם, לרבות חלוקת הרכוש ביניהם, תשלום דמי המזונות ואף המשמורת על הילדים המשותפים.


למחרת הגשת התביעה בבית הדין הרבני, הגישה האישה תביעה נגדו בבית המשפט לענייני משפחה, בדרישה לדון באותם הנושאים בדיוק.
בתגובה לתביעתה, פנה הבעל אף הוא בתביעה לבית המשפט וביקש להורות על סילוק תביעת האישה. לטענתו, אין מקום להתייחס כלל לתביעה זו אשר הוגשה יום למחרת הגשת תביעת הגירושין לבית הדין הרבני, אשר לו סמכות לדון בעניין. כמו כן, אין בית המשפט רשאי להתנגד לסמכות זו, ועליו לפעול בהתאם לכלל "כיבוד הערכאות".


בנוסף, הסביר התובע את פעולתו החריגה שבהגשת תביעת גירושין כרוכה בכל ענייניהם, בכך שבסך הכל ביקש לאחד את כל הנושאים בהליך אחד, ולמנוע סחבת והליכים משפטיים מיותרים.


פנה לרבנות לאחר שהתרחק מהמוסד הרבני כל חייו 


מנגד, עמדה האישה על העובדה כי טרם פרידתם לא היה בעלה קשור או תלוי בשום דרך במוסד הרבני, ואף ביקש כל חייו להתרחק ממנו. הוכחה לכך ניתן לראות בעובדה שנישא בנישואים אזרחיים, ולא שם לבו אל האיסור ההלכתי.


כמו כן, טענה האישה כי בעלה כלל לא רצה בתחילה להתגרש ממנה, והוא ביקש שלום בית מספר פעמים לאחר פרידתם. מה גם שלטענתה, הונה אותה בעלה בכך שהפציר בה להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, על מנת למנוע ממנה להגיש תביעותיה, שהיו מוכנות זמן קצר לאחר פרידתם, בעוד הוא מתכנן להגיש תביעה נגדה בבית הדין הרבני.


עוד טוענת האישה, כי מחקה את תביעתה הראשונה מאחר והבעל הבטיח לה להגיע להסדר, כאשר את הזמן הזה ניצל הבעל על מנת להסתיר רכוש ממנה, ובין היתר את חברת הבניה שהיתה ברשותו, חשבונות בנק ועוד.


לתמיכה בטענותיה, הציגה האישה הודעות שנשלחו אליה על ידי בעלה, המפצירות בה להגיע להסכם "שלום בית" ולמשוך את תביעתה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע השופט כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי תביעתו הוגשה בתום לב, וכי יש מקום לסלק את תביעת האישה על הסף. יתרה מכך, רובן המכריע של הראיות והעדויות מצביעות על כך שתביעתו לבית הדין הרבני הינה יותר מתמוהה, ונגועה בחוסר תום לב משווע.


לעומתו, עלה בידי הנתבעת להוכיח כי היא זו אשר ביקשה להתגרש ממנו, והיא זו שהגישה ראשונה תביעת גירושין בבית המשפט, אולם שוכנעה למשוך אותה בעקבות הבטחותיו הרבות.


עילת תביעת הגירושין: נישואים אסורים בין כהן לגרושה


לבסוף , ציין השופט את העובדה שעילת תביעת הגירושין לבית הדין הרבני היתה – נישואי כהן לגרושה. במקרה זה, קבע בית המשפט, עדיף לו טענה זו לא היתה נשמעת כלל, וברור הוא שהתובע ידע על האיסור ההלכתי, התעלם ממנו ונישא לאשתו בנישואים אזרחיים. מה גם שלא מדובר במערכת יחסים קצרה אלא בנישואים בני כ-10 שנים, במהלכן הביאו יחד שלושה ילדים.

 

יש לך שאלה?

פורום בית דין רבני
פורום בית משפט לענייני משפחה


לפיכך, קבע השופט כי תביעתו של הבעל הוגשה בחוסר תום לב, ובמטרה להימנע מתשלומים לאשתו, גם במחיר של מכירת עקרונותיו הישנים. על כן, דחה בית המשפט את תביעתו, וחייב אותו בתשלום הוצאות משפט לאישה בסך 1,500 שקלים.


תמ"ש 48077-06-14