בית משפט השלום בחיפה פסק בשבוע שעבר (יום ג') לטובת אישה שהגישה תביעה נגד בתה החורגת אשר העלילה עליה כי היא אינה יהודייה, ואף הביאה לפתיחת הליכים בעניינה במשרד הפנים לבירור יהדותה.


לפי כתב התביעה, כאשר בעלה עוד היה בחיים, הגישו השניים את התביעה נגד הבת, בגין לשון הרע שהוציאה נגד אמה החורגת.


לטענת התובעת, בתה של בעלה המנוח, שנפטר במהלך ההליכים המשפטיים בשנת 2013, לא מפסיקה מאז שנת 2009 לפרסם ברבים כי היא נוצרייה המתחזה ליהודייה, וכי היא ובנה הולכים לכנסיה כאשר הם עונדים צלב על צווארם. עוד פרסמה הבת, כי התובעת בעצם רימתה את כל רשויות המדינה ונישאה לבעלה תוך מרמה והתחזות.


לפי טענתה, בתה החורגת אף הגדילה לעשות ושלחה מכתב ל-11 גופים ציבוריים שונים, שם חזרה על האשמותיה וטענותיה כלפיה וטענה כי התובעת רימתה את משרד הפנים ורשמה רישום כוזב.


כתוצאה מפנייתה לגורמים השונים, החל משרד הפנים בבירור יהדותה של התובעת הנמשכת עד היום. לפיכך, הגישה תביעה בגין לשון הרע נגד בתה החורגת, ודרשה פיצויים בגין השפלתה והאשמות הקשות כלפיה, שגרמו לה עוגמת נפש רבה.


הנתבעת להגנתה: כל הטענות הן אמת לאמיתה


מנגד, הבת לא הכחישה כלל את הדברים, אלא טענה והוסיפה כי היא מצויה תחת הגנת "אמת דיברתי", מאחר וכל הטענות שהפנתה כלפי אלמנת אביה הנן אמת לאמיתה. עוד ציינה כי בנה של התובעת הוא זה שגילה לה על דתה של אמו, ועל כך שהם כלל אינם יהודים, ולפיכך הגישה תביעת צד שלישי כנגדו.


הבן טען להגנתו כי מעולם לא אמר לה את הדברים, וכן טען כי אין אמת בדבר, והוא ואמו הנם יהודים.


בתחילת דבריה, ציינה השופטת בהרחבה את האיבה השוררת בין הצדדים, ואת העובדה כי איבה זו, השפיעה רבות גם על מהלך המשפט וגם על חייהן האישיים, כאשר כל אחת מעבירה את השנאה שרחשו זו לזו לילדיהם שאף העידו בבית המשפט, למרות שלא היה בכך צורך.


לאחר בחינת הטענות וכן העדויות הרבות שהושמעו מטעם שני הצדדים, קבעה השופטת כי התנהלות הנתבעת עלתה לכדי לשון הרע, וכוונותיה לא היו טהורות וצחות כפי שביקשה לצייר אותן במהלך המשפט. למעשה, כל כוונתה היתה להשפיל ולפגוע בתובעת, וזאת כמעשה נקמה לאחר שזו הביאה לנתק בין הנתבעת ואחיותיה לבין אביהן המנוח.


קביעה זו נשענה על מכתב ששלחה הנתבעת לבא כוחה של התובעת שם האשימה אותה כי גרמה עוול גדול לה, לאחיותיה ולילדיה, כאשר הפרידה ביניהם לבין אביה המנוח בעודן קטינות.


בית המשפט: מה לנתבעת ולבירור יהדותה של אשת אביה המנוח?


השופטת אף התייחסה לטענת הנתבעת כי בסך הכל ביקשה לברר את יהדותה של אמה החורגת ותו לא, וקבעה כי מדובר בהיתממות לא נאותה, שכן מה לה ולבירור זה, ולשם מה הוא נועד? מה גם, שעובדה היא שהנתק בין הצדדים נמשך למעלה מ-25 שנים, ולמעשה הן היו זרות זו לזו, אם כך, תהתה השופטת, מדוע היה דחוף לנתבעת לברר את דתה של התובעת לעומק, ועוד לאחר מות אביה, המייתר כל צורך בהתעסקות נוספת בעניינה.


עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הסתפקה בפניה לרשויות הרלוונטיות כמו משרד הפנים, אלא פנתה אף לעירייה בה הועסקה התובעת, שם השמיעה את אותן טענות, וזאת במטרה לחבל בעבודתה ולהכפיש את שמה.


לקראת מתן פסק הדין, קבעה השופטת כי לא עומדת לצד הנתבעת הגנת "אמת דיברתי" וזאת משום שלא עלה בידה להוכיח את טענותיה כלפי דתה של התובעת, וכן הבירור בעניינה במשרד הפנים עדיין לא הגיע לסיומו.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום לשון הרע


לפיכך, קיבלה השופטת את התביעה במלואה ודחתה את תביעת הנתבעת כנגד צד שלישי, הוא בנה של התובעת. בגין עוולת לשון הרע, פסק בית המשפט פיצויים לתובעת בסך 20 אלף שקלים, וכן חייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 16 אלף שקלים.


ת"א 24540-12-09