האם בן הבעל המנוח יכול לרשת את אשת אביו לאחר פטירתה? בית הדין הרבני האזורי בתל אביב דן לאחרונה בשאלה זו, וקבע כי לא עומדת לבנו של המנוח כל זכות לרשת את אשת אביו, אף לא במסגרת מעמדו כבן מאומץ.


המנוח, איבד למרבה הצער את אשתו ואם שלושת ילדיו בשואה, ונישא לאשה אחרת בהונגריה בשנת 1946. השניים עלו ארצה יחד עם שלושת ילדיו של המנוח, כאשר לאחר עלייתם נולדו להם שני ילדים.


עם פטירתו של האב, בשנת 1981, הסתלקו כל הילדים מהירושה לטובת אשתו. שנים לאחר מכן, כאשר נפטרה האישה בשנת 2012, הגישו שני ילדיה הביולוגיים צו ירושה.


אולם, אחד משלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הקודמים, הניח כי אף הוא זכאי לדמי הירושה שהרי מדובר בדמי ירושת אביו שהועברו לידי אשתו בעת פטירתו. על כן, הגיש לבית הדין הרבני בקשה לביטול צו הירושה, ולמתן צו ירושה חדש אשר מכיר אף בו כיורש על פי דין.


בבקשתו, טען הבן כי מכורח הנסיבות העגומות, בהן אמו נספתה בשואה והוא חי משך שנים רבות עם אביו ואשתו המנוחה, יש לראות בו כבן המאומץ של אשת אביו, שנישאה לאביו וקיבלה על עצמה את גידול שלושת ילדיו.


עוד טען כי על פי הדין ההונגרי, יש לראות בו כבן מאומץ ממש, שכן דין זה מתייחס לנישואי השניים כאימוץ אוטומטי של הילדים על ידי אשת אביהם. לבסוף, הביא בא כוחו של התובע מדבריו של החתם סופר אשר במאמרו טען כי מוטב לאב להוריש את נכסיו אפילו לבניו של אשתו מנישואיה הקודמים, ולא לאחיו או לקרוביו האחרים. משכך, ישנה חשיבות להורשה לבנים של מי מבני הזוג, יותר מאשר הורשה לקרובים אחרים.

 

בית הדין הרבני: היורשים הינם הצאצאים הטבעיים בלבד של המוריש


בקשתו של התובע נדחתה על ידי בית הדין הרבני, מכמה טעמים שונים. ראשית, ציינו דייני בית הדין כי לפי דין תורה, היורשים הטבעיים הינם אך ורק הצאצאים הביולוגיים של בני הזוג, או של מי מהצדדים שהלך לעולמו, וכי אין בן מאומץ יכול לבוא על חשבון הצאצאים הטבעיים.


שנית, גם אם ישנם פרשנים המתירים הורשה לבן מאומץ, שהרי התובע כלל לא הוכיח כי הינו מאומץ על פי חוק. לפיהם, בן מאומץ הוא זה אשר אומץ על פי חוק, בכוונה תחילה, ונרשם ככזה על ידי הרשויות. ואמנם, המנוחה לא אימצה למעשה את מי מילדיו של בעלה. גם טענתו לגבי האימוץ בדין ההונגרי נדחתה לאחר שלא עלה בידו להביא כל הוכחה בדבר אימוץ זה.


יתרה מכך, קבעו הדיינים, לו היתה המנוחה מתייחסת לתובע כאל בנה שלה, היתה בוודאי מציינת זאת בכתב צוואה, ומורישה לו באופן מפורש וברור מכספה. אולם, על אף שהיתה מודעת לבעייתיות במעמדו אל מול הירושה, לא ערכה המנוחה כל צוואה, ועל כן הותירה את ילדיה הטבעיים בלבד כיורשיה לאחר מותה.


בהתייחסם לדברי בא כוח התובע בנוגע למאמרו של החתם סופר, קבעו הדיינים כי ממילא אין מאמרו רלוונטי למקרה זה, שכן הוא מתייחס לאדם אשר אין לו ילדים משלו, ועל כן מוטב שיוריש כספו לילדי אשתו מנישואיה הקודמים, ולא לאחיו או לקרוביו.

 

יש לך שאלה?

פורום בית דין רבני
פורום צו ירושה | צו קיום צוואה


במקרה זה, על פי הדיינים, יש לאישה ילדים משלה, ואל לה להעדיף ילדים אחרים על פניהם, שכן הבן הוא זה הקרוב ביותר לאדם.


לפיכך, דחו הדיינים את בקשתו של התובע והורו לקיום צו הירושה לילדי המנוחה בלבד.


תיק ‏914797/3‏