בית משפט השלום בנצרת גזר קנס על מועצה מקומית ועל מי שעמד בראשה בזיהום מים בנסיבות מחמירות בשנים 2008-2007, שגרם לריח חזק ולא סביר ולזיהום מי שתייה.


המועצה הייתה אחראית על תחנת שאיבה הנמצאת ביישוב, שהייתה במצב תחזוקתי ירוד אשר כלל משאבה מקולקלת ומגוב לא מתפקד, וללא מערכת התרעה לזיהוי תקלות וטיפולן בזמן אמת. התחזוקה הירודה גרמה לתקלות חוזרות שהובילו להזרמת שפכים.


בעקבות הזרמת השפכים שסיכנה את מקורות מי השתייה באזור, נשלחו אל ראש המועצה מכתבים המתריעים על כך ועל התקלות בתחנת השאיבה, בדרישה שיבצע כל פעולה כדי לתקן את התקלות, אולם ראש המועצה לא עשה דבר.


תחנת השאיבה הזרימה שפכים גולמיים ללא הפסקה ובמשך ימים ושעות


לאחר שקיבל התרעות רבות בעניין מהמדינה ואף התקיימה ישיבה בהשתתפות ראש המועצה, הוא התחייב לפעול למניעת הישנות מקרים של הזרמת שפכים בעתיד. למרות זאת, לא תוקנו המשאבה המקולקלת ולא הופעלה מערכת ההתרעה כך שתחנת השאיבה הוסיפה להזרים שפכים גולמיים, אשר גרמו לצחנה בסביבת תחנת השאיבה.


בתחילה הוגש כתב אישום גם כנגד מנהל מחלקת הביוב והמים במועצה המקומית, ובעקבות הסדר טיעון בוטל כתב האישום כנגדו, ואילו ראש המועצה והמועצה עצמה הודו במיוחס להם והורשעו.


ראש המועצה הנוכחי טען כי כעת שוררים יחסים הדוקים בינו ובין תאגיד המים והביוב, והם מקיימים ישיבות עבודה קבועות. הוא ביקש להדגיש כי אינו מתעלם מהעובדה שאכן הוזרמו שפכים, וכי איכות הסביבה חשובה לו, והוסיף כי המעשים האמורים התרחשו לפני יותר משמונה שנים ומאז לא חזרו על עצמם. לכן ביקש כי בית המשפט יתחשב בכך וכן בעובדה שמדובר ביישוב עם רמה סוציו-אקונומית נמוכה, והטלת קנס על המועצה תתורגם בעצם ללקיחת כספים מבתי הספר ומהגנים.


הנפגעים העיקריים מכך הם האנשים השותים את המים המזוהמים


המדינה הגישה חוות דעת מומחה העובדת במשרד להגנת הסביבה, שממנה עולה כי מצב התחזוקה הירוד של תחנת השאיבה הוא הגורם להזרמת השפכים המסכנים את בריאות הציבור, וכי על המועצה לשקם את תחנת השאיבה כדי להפסיק את הזיהום שנגרם לסביבה.


לטענת המדינה, נגרם נזק לסביבה ולציבור והנפגעים העיקריים מכך הם בני האדם השותים את המים המזוהמים, נושמים את האוויר המזוהם וחיים בתוך פסולת. מחוות דעת המומחה אפשר להתרשם מרמת הזיהום הגבוהה, שאת תוצאותיה יחוו ילדינו היום ובעתיד. עוד טענה המדינה כי המועצה קיבלה הודעות תשלום רבות על אותם שפכים, אך ללא הועיל.


לדבריה, ראש המועצה לא היה מעורב במה שקורה בשטח מפני שלא התעניין בכך, והעדיף להטיל את האחריות על הכפופים לו בתקווה שיגיע היום והאחריות תועבר לתאגיד מים. כלומר, במעשיו בחר להתעלם מהבעיה ולתת למישהו אחר לטפל בה, ולפיכך השקיע את הכספים שעמדו לרשותו בדברים אחרים.


מנגד, טענה המועצה כי לא נמצא תקציב למימון פרויקט שיקום המשאבה, וכי מדובר בבעיה ממסדית ארצית המאלצת רשות מקומית בעלת תקציב מוגבל לטפל בתשתיות ביוב כלליות הנושקות לכמה ישובים. על כן הוחלט להקים תאגיד מים המשותף למספר יישובים אך הדבר התעכב, שלא באשמת המועצה.


עוד נטען כי חלקו של ראש המועצה חלקי בלבד, שכן גורמים רבים אחרים השפיעו על ביצוע העבירה, וכי חלק מהסיבות לביצועה היו עקב הבטחת הקמת התאגיד שלא התממשה בזמן.


בבואו לקבוע את העונש ההולם, התחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במדיניות הענישה הכללית ובנסיבות לביצוע העבירות. בית המשפט הדגיש את חומרת המעשים ואת חשיבות השמירה על ניקיון המים והסביבה. דעתו של בית המשפט כי הנאשמים גילו אדישות כלפי הנעשה, וכי הדרך היחידה להילחם באדישות היא על ידי ענישה מכאיבה לצורכי הרתעה.

 

יש לך שאלה?

פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות
פורום רשלנות מקצועית


לדברי בית המשפט, ענישה משמעותית ומרתיעה תחייב את ראשי המועצות המקומיות להציב את ההגנה על הסביבה במקום גבוה בסדר העדיפויות, וכך תצומצם הפעילות הפוגענית והמזהמת, לטובת כלל הציבור.


לאור זאת, גזר בית המשפט על המועצה המקומית קנס בסכום 120 אלף שקלים והתחייבות בסך 240 אלף שקלים להימנע מאותה עבירה במשך שלוש שנים. על ראש המועצה נגזר קנס בסכום 20 אלף שקלים והתחייבות של 40 אלף שקלים להימנע במשך שלוש שנים מעבירה זהה.

 

ת"פ 86154-11-11