הסכם מתנה בין אישה ושני ילדיה הותיר חלוקה לא שווה בזכויות במקרקעין אם אחד מהם ימות לפניה, בניגוד לצוואה שלפיה הזכויות יחולקו שווה בשווה. לאחר שבנה הלך לעולמו לפניה, תבעו ארבעת נכדיה את דודתם לחלוקה שווה בעיזבון. השבוע (יום א') קיבל בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב את תביעתם, וחייב את הדודה לשלם להם 70 אלף שקלים שכר טרחה.


בשנת 2000 חתמו הסבתא, הדודה ואבי התובעים על הסכם המתנה, שלפיו המנוחה מעוניינת לתת לשני ילדיה זכויות בחלקים שווים בשתי דירות בתל אביב, במתנה וללא תמורה. ההסכם התנה את ההעברה במתנה בכך שכל עוד היא חיה, החזקה הבלעדית שלה בדירות נשמרת והיא רשאית להתגורר בהן ולהשכיר אותן כפי שתראה לנכון.


על ילדיה נאסר לבצע עסקת מכירה בנוגע לדירות בחייה, כל עוד לא הסכימה לכך בכתב, וכן נרשם כי אם מי משני הילדים יילך לעולמו בעוד היא חיה, תוחזר אליה המתנה.


ביום חתימת הסכם המתנה נחתם גם ייפוי כוח לעורך דין, לטפל בדירות המתנה לטובת הסבתא, מבלי אפשרות לבטלו או לשנותו, שתוקפו יישאר גם לאחר מותם של הילדים. המנוחה אף ערכה צוואה שבה הורישה את כל רכושה לשני ילדיה שווה בשווה, הקובעת כי אם בשעת מותה מי מהם לא יהיה עוד בין החיים, חלקו בעיזבון יעבור לילדיו.


לפי הסכם המתנה, עם פטירת האב חלקו בזכויות אמור היה לשוב לסבתא


בשנת 2012 הלך לעולמו אביהם של התובעים, כשלושה חודשים לפני מותה של סבתם. לכאורה, על פי הכתוב בהסכם המתנה, עם פטירתו של אביהם חלקו בדירות אמור היה לשוב לבעלות אמו. לכן הדודה הסיקה שמחצית מהזכויות בדירות שייכת לה, והמחצית ששבה למנוחה לאחר מות האב, תתחלק שווה בשווה בינה ובין האחיינים, כך שבסופו של דבר חלקה הכולל בזכויות יהיה 3/4 וחלקם של האחיינים 1/4.


האחיינים טענו כי למרות האמור בהסכם המתנה, הסבתא המנוחה המשיכה לשמור את הבעלות המלאה בדירות כל חייה, וכי העברת הבעלות הייתה רק רישום פורמלי ללא משמעות אופרטיבית. הם הוסיפו כי על פי חוק הירושה אי אפשר להעביר בעלות במקרקעין, כלומר את חלקו של המנוח, אשר פוקעת עם פטירתו.


כנגדם טענה הדודה כי הבעלות הועברה כדין, והמתנה הושלמה ברישום הדירות על שמה ועל שם אחיה. מאחר שאחיה נפטר לפני אמם, חזרו זכויותיו בדירות אל המנוחה ולכן הן חלק מעיזבונה. הדודה ציינה אין כל בעיה חוקית במתן זכויות על תנאי, כך שעם פטירתו של מקבל המתנה היא תשוב לידי הנותן.


בית המשפט: כל הזכויות במקרקעין נשארו בידיה של הסבתא המנוחה בזמן חייה


השאלה העיקרית שעלתה מטענות הצדדים הייתה מי היה הבעלים האמיתי של הדירות בעת פטירתה של הסבתא, והאם באמת עברה הבעלות בנכס במלואה למקבלי המתנה בחייה של הסבתא או לא.


בית המשפט הגיע למסקנה כי אמנם על פי הרישומים הבעלות בזכויות הייתה של המנוח והדודה, אולם בעל הזכויות האמיתי נותרה הסבתא. קיומו של ייפוי הכוח הוא עדות מכרעת לטענה כי המנוחה אכן הותירה בידיה את זכות הבעלות, כאשר הוא אפשר לה להעביר את הרישום בחזרה על שמה כל אימת שתחפוץ בכך.


כמו כן, בצוואתה ביקשה המנוחה כי שני הילדים ירשו אותה בחלקים שווים, וראתה את צאצאי המנוח כמנוח עצמו במקרה של מותו. מדובר בעדות ברורה לכוונתה שהזכויות בדירות יחולקו באופן שווה בין היורשים.


לפיכך, התוצאה שאליה הגיע בית המשפט היא כי הסכם המתנה בעצם לא העביר לילדיה של המנוחה את זכויות הבעלות עד לפטירתה. משכך הזכויות הן חלק מהעיזבון והן לא ניתנות להעברה שלא על דרך צוואה.

 

יש לך שאלה?

עריכת צוואה | רישום צוואה
פורום העברה ללא תמורה - עסקת מתנה


בית המשפט הוסיף כי לאורך ההליך התנהלותה של הדודה הייתה בלתי סבירה, כי היא הקדישה מאמצים רבים כדי להכביד עליו, ולא הותירה עליו רושם חיובי.


אי לכך קבע בית המשפט כי העברת הזכויות מכוח הסכם המתנה בטלה, וכי המקרקעין הם חלק מהעיזבון. הדודה תשלם לאחייניה שכר טרחת עורכי דין בסכום של 70 אלף שקלים ואת מלוא האגרה ששילמו בהליך המשפטי.

 

תמ"ש 6811-01-14