עובד מפעל שפוטר לאחר 40 שנות ותק בגיל 60, טען כי פיטוריו נעשו באופן שרירותי וללא שימוע כדין, על כן דרש פיצויים בסכום של למעלה מ- 3 מיליון שקלים. מנגד טענה הנהלת המפעל כי התובע זומן לשישה מועדי שימוע, אך התחמק מהם מאחר שידע כי עקב הפרת אמונים, אין מנוס מלפטרו. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו קבע בשבוע שעבר (יום ה') כי לא נפל פגם בפיטוריו, אולם חייב את המעסיקה לשלם לו כחצי מיליון שקל בגין הפרשי פיצויי פיטורין.

 

התובע עבד למעלה מ- 40 שנה בחברה ציבורית המייצרת ומשווקת מוצרי קרטון ונייר במרכז הארץ. הוא החל את עבודתו ביחידת המחשוב עוד בהיותו חייל סדיר, ובמהלך השנים קודם לתפקיד סמנכ"ל התפעול.

 

בסוף שנת 2011 בעקבות שינוי במבנה הארגוני והעתקת המפעל מהמרכז לדרום הארץ, מונה סמנכ"ל תפעול חדש, ולתובע הוצע לפרוש מתפקידו. בתגובה השיב כי הוא אינו רואה סיבה מדוע עליו לפרוש, והביע רצון להמשיך בעבודתו. עקב כך ההנהלה שלחה לו מספר זימונים לשימוע, אך הוא נאלץ לדחות אותם בשל מצבו הבריאותי ונסיבות אישיות אחרות. בסופו של דבר ישיבת השימוע התקיימה בהעדרו, והוא פוטר בחודש מרץ 2012.

 

לטענת התובע פיטוריו נעשו באופן שרירותי, למרות שהמנכ"ל הבטיח לו כי יועסק עד לשנת 2014. עוד טען כי השימוע נערך שלא כדין במהלך חופשת מחלה, ולא ניתנה לו ההזדמנות להביע את דבריו בעניין, ואף טען שהסיבה האמתית לפיטוריו היא גילו המתקדם. בנסיבות אלה דרש פיצויים בגין פיטורין שלא כדין מחמת גיל, הפרש פיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת.

 

התובע איים לעשות שימוש בחומרים פנימיים של החברה

 

מנגד טענה הנהלת המפעל כי התובע לא התייצב לשישה מועדי שימוע, שהתפרשו על פני שלושה חודשים עד לפיטוריו, ועשה הכל כדי שלא לאפשר לקיים לו שימוע בעל פה או בכתב. לאחר הזימון הראשון הוא שהה בחופשת מחלה כבת חודש על חשבונה ללא אישורים רפואיים, ובמהלך הזימונים הבאים התגלו מעלליו בגין הפרת אמונים, אשר העצימו את עילות הפיטורין.

 

בעקבות שיחה עם המנכ"ל היה ברור לשני הצדדים כי לא ניתן להמשיך ביחסי העבודה. מאחר שהתובע פעל כנגד האינטרסים של החברה בעת ניהול המו"מ הקיבוצי, ולחץ על חברי הועד להתנגד לחתימה על ההסכם הקיבוצי. בנוסף הוא איים על המנכ"ל שאם לא יוצע לו סכום כסף גדול כחלק מהפרישה, הוא יקדיש את מירב מאמציו לפגיעה בחברה תוך שימוש בחומרים פנימיים וסודיים.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית הדין כי התובע התחמק מישיבות השימוע פעם אחר פעם, וקבע כי לא נפל פגם בפיטוריו במהלך חופשת מחלה, מאחר שהציג אישורים רפואיים רלוונטיים רק לאחר שיחסי העבודה הסתיימו.

 

בית הדין התרשם כי ההנהלה העניקה לתובע הזדמנויות רבות על מנת להשמיע את טענותיו כנגד הפיטורין, אולם הוא לא הגיע לשימוע ולא העביר את טענותיו בכתב. בכך, ויתר הלכה למעשה על זכות זו.

 

עוד קבע כי לא מדובר באפליה מחמת גיל או ותק, מאחר שבתקופה הרלוונטית פוטרו קרוב ל- 100 עובדים, כאשר רובם מתחת לגיל 60, וההנהלה לא העסיקה במקומו עובד חדש צעיר, אלא מטלותיו חולקו בין עובדים אחרים. על כן הגיע למסקנה כי ההחלטה לפטרו נבעה ממניעים עניינים.

 

יש לך שאלה?

פורום בית דין לעבודה והתפטרות בדין מפוטר
פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין

 

בסופו של דבר רוב רכיבי התביעה נדחו, אולם בית הדין קבע כי התובע זכאי להפרשים בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 52,246 שקלים, והפרשי פיצויי פיטורים בסך של 500,274 שקלים בהתאם לפוליסת ביטוח המנהלים. בנוסף המעסיקה תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

 

סע"ש 16499-10-12