בית משפט השלום בתל אביב פסק לאחרונה פיצויים בסך 73 אלף שקלים לצעיר כבן 20 שנפצע בידו כשהיה חניך בקייטנה לפני כעשר שנים. בית המשפט חייב את מפעילת הקייטנה דאז, המועצה האזורית שדות נגב, וכן את משרד החינוך בתשלום פיצויים לתובע.


בחודש יולי 2005 כשהיה התובע כבן 10 השתתף בקייטנה חופשת הקיץ. באחד מימי הקייטנה, כאשר שהו החניכים בתוך כיתת לימוד נטרקה דלת הכיתה על ידו הימנית של התובע ועקב כך נשברה אצבעו.


לפי כתב התביעה שהגיש התובע נגד המועצה האזורית וחברת הביטוח, דלת הפלדה נטרקה בעוצמה על אצבעו. לטענתו, הוא נזקק לטיפול רפואי וסובל מאז ועד היום מהגבלת תנועה, כאבים עזים וקושי בכתיבה ובאחיזה. מאחר ומדובר בתאונה אשר התרחשה במבנה המצוי בבעלותה של הנתבעת, ומאחר והקייטנה על כל עובדיה היתה תחת אחריותה של הנתבעת, הרי שהנתבעת היא האחראית הבלעדית לאירוע ועליה לשלם לתובע פיצויים בגין הנזק שנגרם לו.


לטענתו, הנתבעת התרשלה בחובתה להגן על התלמידים ולמעשה היה עליה להתקין מנגנוני בלימה בכל דלתות הכיתה אשר ייתכן והיו מונעים תאונה מסוג זה. בנוסף, הפנה התובע אצבע מאשימה כלפי המדריכים שנכחו במקום אשר לא השגיחו כראוי על התלמידים ולא מנעו את התאונה.


הנתבעת: ממילא לא ניתן היה למנוע את התאונה


מנגד, טענה הנתבעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו בדבר מנגנוני הבלימה, וכי הדלתות אכן היו מצוידות במנגנונים אלו בתקופה המדוברת. לטענתה, לא מדובר בהתרשלות מצדה אלא במקרה פשוט של משחק בין ילדים שהסתיים בתאונה שלא ניתן היה למנוע אותה, ללא כל קשר למנגנוני הגנה כאלה או אחרים. במקרה זה, לפי הנתבעת, מדובר היה בילד אחד אשר שיחק עם הדלת והפעיל עליה כוח בדיוק כאשר התובע הניח את ידו במקום מסוכן.


עם זאת, עתרה הנתבעת להטלת אחריות, אם תמצא, על המדינה אשר הכתיבה את הוראות הבטיחות ואף היתה זו שבחנה את יישומן בשטח. המדינה השיבה בתגובה כי אין מקום להטיל עליה אחריות בעניין מאחר ואחריותה מונחת ברמה הפדגוגית בלבד, ואין לה כל קשר לרמה הבטיחותית.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, ראשית קבעה השופטת כי האחריות מונחת אף על כתפיה של המדינה, ומכאן משרד החינוך שלא פעל באופן מספק על מנת לפקח על מנגנוני הבטיחות המצויות בתחום אחריותו. כמו כן, אחריות מופחתת הוטלה אף על יועץ הבטיחות מטעם משרד החינוך בשל הפרת חובת הזהירות המוטלת עליו.


בית המשפט: הדרכת בטיחות היתה יכולה למנוע את התאונה


בנוסף, הטילה השופטת את האחריות לתאונה אף על הנתבעת הראשונה, כאשר היא מנמקת את פסיקתה בכך שלו המועצה היתה מספקת הדרכת בטיחות מתאימה טרם האירוע, ולו היה מתבצע פיקוח נכון על ידי המדריכים, התאונה היתה נמנעת גם ללא קשר למנגנוני הבטיחות, ובכך התרשלה הנתבעת בתפקידה.


את האחריות לתאונה חילק בית המשפט בין הנתבעות, כאשר הנתבעת הראשונה תישא באחריות בשיעור של 75%, משרד החינוך יישא באחריות בשיעור של 15% ויועץ הבטיחות יישא באחריות בשיעור עשרת האחוזים הנותרים.


יש לך שאלה? 

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים
 


לאחר בחינת הפגיעה הרפואית ונזקי התובע, קבעה השופטת כי לא נותרה לתובע נכות רפואית וכי נותרה לו נכות תפקודית קלה בלבד. לפי כל אלה, חייבה את הנתבעות בתשלום פיצויים בסך 40 אלף שקלים בגין הפסדי שכר ופנסיה, ו-33 אלף שקלים עבור הוצאות רפואיות ונזק לא ממוני. בסך הכל, פסק בית המשפט פיצויים בגובה 73 אלף שקלים לתובע בגין פציעתו.

 

ת"א 29337-11-10