האם לשלול רישיון למדריך ירי עקב התאבדות במטווח?

מדריך ירי עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים, בבקשה להשיב לו את רישיון הירי שלו אשר בוטל בעקבות התאבדות שבוצעה במטווח בעת שהעותר היה מדריך הירי במקום. לאחרונה קבע בית המשפט כי החלטת הרשות על שלילת הרישיון הייתה לא סבירה בנסיבות העניין, וביטל אותה. כמו כן חויבו המשיבים לשאת בהוצאותיו המשפטיות של העותר בסכום של עשרת אלפים שקלים.

האירוע התרחש במטווח במלון באילת, ביום שבו מנהל המטווח היה בחופש והעותר מילא את מקומו ושימש מדריך ירי עם מדריך נוסף. בשעות הצהריים הגיע למטווח תייר שביקש לבצע ירי היכרות באקדח, קיבל הסברים על הירי ונכנס למטווח בליווי העותר.

אחרי שעבר תדרוך ירה התייר מחסנית שלמה והתעניין בפגיעה במטרה. המחסנית הוחלפה בחדשה, אך באותו רגע במקום לכוון למטרה הוא כיוון את האקדח לרקתו וירה בראשו. העותר רץ מיד והזעיק עזרה, אך כל שנותר היה לקבוע את מותו של אותו אדם.

המשטרה המליצה לשלול את הרישיון בשל חשש לשלום הציבור

בעקבות האירוע בוטל רישיונו של העותר, ונערך לו שימוע שבסופו הוחלט להשיב לו את הרישיון ולסגור את התיק. ואולם, כעבור כשנה הוחלט לפתוח את התיק מחדש, והעותר נחקר באזהרה בשל חשד שגרם מוות ברשלנות. המשטרה המליצה לשלול את רישיונו מכיוון שהמשך עבודתו כמדריך ירי מסכנת את הציבור, והמשרד לביטחון פנים אימץ את ההמלצה וביטל את רישיונו, דבר שהוביל לפיטוריו כחודש לאחר מכן.

בשימוע הנוסף שנערך לעותר בהמלצת בית המשפט, נקבע שהוא התרשל בתפקידו, לא שמר על כללי הבטיחות, פעל בחוסר אחריות ואפשר ירי באקדח למי שאינו מורשה בכך. לאור מסקנות השימוע החליט המשרד לביטחון פנים כי קיים חשש לשלום הציבור אם העותר יוכל להחזיק ברישיון הירי, והוחלט שלא לאפשר לו עוד להחזיק ברישיון.

במסגרת העתירה הדגיש העותר כי הוא אדם נורמטיבי עם עבר נקי, ששירת ביחידה קרבית בצה"ל ועד היום משרת במילואים כצלף, ואילו עיסוקו כמדריך ירי הוא פרנסתו היחידה. הוא טען כי החלטת הרשות אינה סבירה ומצדיקה את התערבותו של בית המשפט, מאחר שאין כל חומר ראייתי חדש שמצביע על רשלנות נוספת מצדו, בייחוד כאשר שלילת הרישיון פוגעת בו ובעיסוקו באופן כה חמור.

בית המשפט: לא הייתה סיבה לשלול את הרישיון אחרי שכבר נקבע כי אין סכנה מוחשית לציבור

לפני שהחליטה בעניין, ציינה השופטת כי המשטרה מוסמכת להמליץ לגבי ביטול רישיון הירי על סמך מידת הסיכון הנשקפת לשלום הציבור, כאשר השיקולים מתבססים על עברו של אותו אדם ובעיקר על יסוד עבירות פליליות הכוללות אלימות מילולית או פיזית או חשש לאיבוד שליטה.

בנסיבות המקרה, שבהן מיד אחרי האירוע בוטל הרישיון אך הוחזר זמן קצר לאחר מכן, ורק כעבור שנה וחצי הוחלט שוב לבטל את הרישיון, סברה השופטת כי לא השתנה דבר באותה תקופה שהצדיק את ההחלטה השנייה על השלילה, לאחר שכבר הוחלט כי התנהלות העותר לא גילמה סכנה מוחשית לציבור.

יש לך שאלה?

פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות
פורום רשלנות מקצועית

לכן קבעה השופטת כי החלטת הרשות נבעה רק משינוי בשיקול הדעת, ובנסיבות העניין נגועה בחוסר סבירות ואינה מידתית, מבלי שצצו נסיבות חדשות ומיוחדות המצדיקות את שינוי ההחלטה. לאור זאת היא קיבלה את העתירה והורתה על ביטול ההחלטה לשלילת רישיונו של העותר, וכן חייבה את המשיבים לשאת בהוצאות המשפט בסך של עשרת אלפים שקלים.

עת"מ 5261-05-15