בעלת דירה הגישה תביעה לפינוי הנכס כנגד בנה של השוכרת, שהחזיקה במושכר כדיירת מוגנת והלכה לעולמה. לפני שבוע (יום ג') קבע בית משפט השלום בתל אביב כי מאחר שהאם המנוחה נטשה את הנכס, בנה אינו יכול לקבל את זכויותיה ולקבל מעמד כדייר מוגן. אי לכך התביעה התקבלה, והבן נדרש לפנות את הדירה ולשלם לתובעת 21 אלף שקלים עבור שכר טרחת עורך דינה.


הדירה הושכרה למנוחה כדיירת מוגנת בשנת 1966, והיא נפטרה בשנת 2012. תחילה התביעה הוגשה נגדה בשל נטישה של הנכס, ולאחר שהלכה לעולמה תוקן כתב התביעה כנגד הבן, כאשר הסוגיה שעלתה נגעה לשאלת זכאותו להמשיך ולהחזיק בדירה כדייר מוגן.


הבן הפיק רווח לא הוגן מהדירה באמצעות השכרתה לאדם אחר


לטענת התובעת, האם למעשה נטשה את הדירה כבר בשנת 2008 עקב אשפוזה בבית חולים, כאשר לאחר מכן היא הפכה חסויה ועברה להתגורר בקביעות בבית אבות סיעודי, שם שהתה עד יום מותה. בנסיבות אלה שבהן הדירה עמדה ריקה במשך שנים כאשר לדיירת המוגנת לא הייתה כל יכולת או כוונה לשוב אליה, הדבר נחשב לנטישת הנכס.


הבן התגורר עם אמו בנכס משנת 2007, לאחר ששכר חדר בדירה מהתובעת בשכירות חופשית ובהתאם לחוזה שכירות שנחתם ביניהם, שלפיו הוא התחייב שלא להשתמש בשאר חלקי הדירה והצהיר כי אין לו זכויות בהם. ואולם, עוד לפני שאמו נפטרה, נודע לתובעת כי הוא בעצם תפס חזקה בנכס והשכיר אותו לאדם אחר תמורת דמי שכירות חודשיים.


לפיכך טענה התובעת כי לבן אין כל זכות במושכר כדייק מוגן, והיא דרשה לפנותו מכיוון שלא קיבלה את כל דמי השכירות עבור הנכס, הואיל והנתבע הפיק רווח לא הוגן משכירות משנה.


הנתבע טען מנגד כי התובעת מתנהלת בחוסר תום לב, מכיוון שתנאי השכירות מעולם לא הופרו. אמו לא נטשה את הדירה ואף לא הייתה מסוגלת לנטוש אותה לאור מחלת האלצהיימר שלקתה בה, אלא נאלצה לעזוב אותה מחמת מצבה הרפואי ולצורך קבלת טיפול, כאשר כל רכושה וחפציה נותרו בדירה.


לאור מצבה הרפואי, לא הייתה אפשרות מעשית שהאם תוכל לשוב לדירה


כמו כן טען הבן כי היות שהתגורר עם אמו בדירה, וזו הדירה שבה נולד והתגורר במשך כל חייו, הוא זכאי להיחשב דייר מוגן. החדר ששכר בשכירות חופשית אינו סותר זאת, מכיוון שאין בו חדרים חיוניים כגון מקלחת או שירותים, ולכן הוא אינו יכול להיות מסווג כ"דירה אחרת למגורים", והוא מעולם לא השכיר את הדירה למישהו אחר.


כפי שעלה מחומר הראיות, המנוחה הובהלה לבית החולים בשנת 2008 ומאז לא שבה אל הדירה עוד, עד שנפטרה שלוש שנים לאחר מכן.
הנתבע לא הציג כל ראיה כי הייתה לה אפשרות מעשית לשוב לדירה לנוכח מצבה הנפשי והבריאותי, ואף התברר כי עוד בזמן שהייתה בחיים פינה הבן את כל חפציה והשליכם לרחוב, וכן הוכח כי פרסם מודעה המציעה את הדירה להשכרה וכי היא אכן הושכרה לאדם אחר.

 

יש לך שאלה?

פורום דיור מוגן לגיל השלישי (גיל הזהב)
פורום דייר מוגן | דמי מפתח


בנסיבות אלה קבעה השופטת כי האם נטשה את הדירה, ולכן הנתבע איבד כל זכות בה. התביעה התקבלה, והנתבע נדרש לפנות את הדירה. כמו כן הוא חויב בהוצאות התובעת בסך של 21 אלף שקלים.


ת"א 50498-07-11