אח ואחות שנקלעו לקשיים כלכליים בעקבות הסתבכות אביהם בחובות, העבירו את עסק השווארמה שלהם לחבר של האב כדי שהנושים לא יגיעו אל העסק. ואולם, בעוד הם טענו כי ההסכם למכירת השווארמה היה למראית עין בלבד, הרוכש טען שההסכם אמיתי ושהעסק הועבר כדין. בשבוע שעבר (יום ג') נדרש בית משפט השלום להכריע האם הבעלות הועברה רק למראית עין, והאם האחים זכאים לפיצויים בסך 623 אלף שקלים כפי שטענו בתביעה שהגישו. בפסק הדין נקבע שהתובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם, ולכן התביעה נדחתה והם חויבו בתשלום הוצאות הנתבע על סך של 30 אלף שקלים.


השווארמה הוקמה בשנת 2010 במתחם עסקי בקריית גת, והתובעים טענו שהשקיעו סך של כ-614 אלף שקלים אשר קיבלו ממשפחתם בשנתיים הראשונות לפעילותו. כשנה לאחר פתיחת העסק הלך לעולמו חבר טוב של אביהם, דבר שסיבך אותו בחובות משום שהיה ערב לחובותיו. האב משך כספים מהשווארמה כדי לכסות את החובות וכך העסק נקלע לקשיים כלכליים.


לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע, חברו של האב, סייע להם והזרים לעסק כספים, אך לטענת התובעים ההסכמה ביניהם הייתה כי אחרי שהעסק יצליח להשתקם הוא יקבל את הכספים שהשקיע וייצא מהעסק. בהמשך לכך, טענו התובעים כי הוא ביקש מהם לחתום עמו על חוזה למכירת השווארמה למראית עין, כדי שהנושים של האב לא יפגעו בעסק.


כדי לבסס שהסכם נחתם למראית עין בלבד נדרשת רמת הוכחה גבוהה


התובעים השתכנעו וחתמו על החוזה. כחודש לאחר מכן הודיעה להם אשתו של הנתבע כי השווארמה כבר אינה שייכת להם ומנעה מהם מלהגיע. כך הם הודרו מהעסק שלטענתם הוא בבעלותם. כראיה לכך הוסיפו שעצם העובדה שהשקיעו כסף כה רב בעסקם ומכרו אותו תמורת סכום קטן בהרבה של 90 אלף שקל היא ההוכחה שההסכם פיקטיבי.


מנגד, הנתבע טען שההסכם אמיתי. הוא תיאר כיצד הם פנו אליו בבקשה לעזרה לאחר שנקלעו להפסדים, ותחילה הוא הסכים להלוות להם כספים אך בהמשך הבין שהעסק ממשיך להפסיד סכומי עתק בגלל גניבות כספים של האב וניהול בזבזני וכושל, והכספים שנתן הם בבחינת "אקמול לחולה סרטן". לכן הסכימו הצדדים לטענתו שהוא ירכוש את השווארמה וכך ינסה להציל חלק מהשקעתו. בסופו של דבר מכר את העסק בהפסד לצד ג' בסך של 135 אלף שקלים בלבד.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני חוזים / הסכמים
פורום יזמות עסקית, משפט עסקי מסחרי וליווי לעסקים


נטל ההוכחה שהחוזה פיקטיבי היה על התובעים שטענו זאת, אך הם לא הצליחו להוכיח את טענותיהם. הם לא הוכיחו שבמועד החתימה על ההסכם היה חשש אמיתי מנושים או שחשבונם היה מוגבל. גם הסכום שבו מכרו את השווארמה לעומת גובה ההשקעה בה לא העיד על כך, והם לא הוכיחו שהעסק היה שווה יותר באתו מועד. מבלי שהוכיחו שמדובר בחוזה למראית עין ושנגרם להם נזק, נדחתה תביעתם והם חויבו לשלם את הוצאות הנתבע בסך של 30 אלף שקלים.


ת"א 14099-05-12