חול המועד חל פעמיים בשנה, בתקופה שבין היום הראשון והאחרון של פסח, ובתקופה שבין היום הראשון והאחרון של סוכות. בניגוד לימי החג עצמם, שבהם הדת היהודית אוסרת על מלאכה, בחול המועד מותר לעסוק במלאכות מסוימות, וביניהן: מלאכה לצורך המועד עצמו, מלאכה הנעשית בשינוי, מלאכה שיגרם הפסד אם לא תעשה, מלאכה לצרכי רבים, מלאכה שאינה דורשת מיומנות ועוד.

 

בעוד שדיני העבודה מתייחסים לעבודה בחגים, אין הם מתייחסים לעבודה בתקופת חול המועד. על כן, אין איסור על עבודה בחול המועד ולפי דיני העבודה ימי חול המועד הם ימי עבודה רגילים לכל דבר ועניין. עם זאת, את אופן העבודה בתקופת חול המועד ניתן להסדיר בהסכמי עבודה קיבוציים או אישיים.

 

הסכמי עבודה קיבוציים המסדירים אופן עבודה שונה

 

ישנם שני הסכמים קיבוציים המתייחסים לעבודה בחול המועד. המגזר הראשון לגביו חל הסכם שכזה הוא ציבור עובדי ההסתדרות. עובדי ההסתדרות עובדים בחול המועד במתכונת של יום עבודה מקוצר באורך 5 שעות ומשתכרים עבור אותם ימי עבודה מקוצרים שכר מלא. המגזר השני שלגביו חל הסדר שכזה הוא מגזר החקלאים, אשר עובדים אף הם במתכונת של יום מקוצר אשר אורכו 6 שעות, עבור תשלום מלא.

 

הסדרים קיבוציים עשויים להסדיר את מתכונת העבודה בימי חול המועד. באם אין הסדר שכזה, ימי חול המועד נחשבים לפי החוק לימי עבודה רגילים. חשוב לציין כי יתכן כי אף בהיעדר הסכם קיבוצי המסדיר את מתכונת העבודה בחול המועד, יתכן כי במקום עבודה בו מתקיים נוהג של יום עבודה מקוצר בתקופה זו, נוהג זה עשוי לחייב את המעביד במתכונת עבודה זו.

 

גמול שעות נוספות ביום עבודה מקוצר

 

במקומות העבודה שבהם נהוגה מתכונת של יום עבודה קצר בימי חול המועד, בין אם מכוח חוזה ובין אם מכוח מנהג, עובד לא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות על עבודה מעבר לשעות העבודה ביום העבודה המקוצר. כך, עובד אשר אמור לעבוד 6 שעות בחול המועד, לא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בגין שעת העבודה השביעית. הזכאות לגמול בגין שעות נוספות בחול המועד קמה באופן רגיל, באותם תנאים כבל יום עבודה רגיל: לאחר 8 או 9 שעות עבודה ביום (בהתאם לאורך שבוע העבודה – 5 או 6 ימים) או לאחר 43 שעות עבודה שבועיות.

 

חופשה מרוכזת במהלך חול המועד

 

חוק חופשה שנתית קובע זכאותו של כל עובד למספר מסוים של ימי חופשה בשנה – ימי היעדרות בעבורם יקבל שכר. זכאות העובד לימי חופשה משתנה בין 14 ל-28 ימי חופשה בשנה ותלויה באופן העבודה (עובד במשכורת או עובד בשכר) ובוותק העובד במקום העבודה.

 

לפי החוק, החובה לתת ולהסדיר את מועד החופשה השנתית חלה על המעביד, אשר זכאי לקבוע את מועד ימי החופשה כחלק מהפררוגטיבה הניהולית שלו. על יכולת קביעת מועד החופשה של המעביד חלות שתי מגבלות:


• על המעביד לקבוע ולהודיע לעובדים על מועד החופשה לפחות 14 יום מראש, כאשר מחליט הוא על הוצאת עובדיו לחופשה של 7 ימים ומעלה.


• במידה ולא נותרו לעובד ימי חופש צבורים – אסור למעביד ליצור יתרת ימי חופשה שלילית לעובד. אם יעשה זאת, יהיה המעביד חשוף לתביעה בגין הלנת שכר. ימי החופשה במקרה זה יהיו בתשלום על חשבון המעביד. אפשרות אחרת היא לקבל הסכמת העובד לחופשה ללא תשלום (לא ניתן להוציא עובד לחופשה ללא תשלום ללא הסכמתו).

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


בחירת מתכונת העבודה בתקופות חול המועד בפסח ובסוכות נתונה כולה למעביד, בכפוף לקיום הסכמים קיבוציים, לחוזי עבודה אישיים או לנוהג. מקום עבודה יכול לפעול במתכונת עבודה רגילה, לפעול במתכונת של יום עבודה מקוצר, או להוציא את העובדים לחופשה מרוכזת, על חשבון ימי החופשה השנתית הצבורה שלהם. במקומות עבודה רבים, מקובל לעבוד בחול המועד מספר שעות נמוך מאשר בימי עבודה רגילים, כאשר נוהג זה מחייב את המעביד להמשיך ולפעול בדרך זו.