רוח הזמנים בשנים האחרונות, הן מבחינת בתי המשפט והן מבחינת רצון ההורים עצמם, היא קביעת משמורת משותפת וגידול הילדים לאחר גירושין בחלוקה שוויונית בין האם לאב, כאשר ההורים גרים בסמיכות זה לזה. על פי הפסיקה, מדובר בהגשמת זכות היסוד של הילדים לגדול אצל שני ההורים וכן בהגברת מעורבותו של האב בטיפול בילדים לאחר הגירושין.


בין ההורים צריך להתקיים שיתוף פעולה מלא והדדי, ולפני שבית המשפט יאשר משמורת משותפת הוא יבחן את מערכת היחסים בין ההורים לעומק, כדי להכריע האם המשמורת המשותפת תהיה לטובת הילדים. מכאן עולה השאלה מה אם בית המשפט חושב שמשמורת משותפת היא הפתרון הטוב ביותר עבור הילדים, אולם ההורים מסוכסכים ביניהם? מה אם הורה אחד מסרב לחלוק את המשמורת ואף מנסה לחבל בקשר עם ההורה השני כדי שלא תאושר משמורת משותפת?


מהם התנאים הבסיסיים להסדר משמורת משותפת?


בראש ובראשונה, התנאי החשוב ביותר מבחינת הפסיקה למשמורת משותפת הוא שלשני ההורים יש מסוגלות הורית שווה וטובה. מלבד זאת בוחן בית המשפט את מידת שיתוף הפעולה ומהות הקשר המתקיים בין ההורים, את הקשר של כל אחד מהם עם הילדים ואת מידת המעורבות בחייהם, ולבסוף מתנה בית המשפט את ההסדר בכך שההורים יתגוררו בסמיכות.


כאשר שאר התנאים למשמורת משותפת מתקיימים, סוגיית שיתוף הפעולה בין שני ההורים נבחנת כתנאי חיוני להצלחת ההסדר. מסיבה זו, כאשר אחד הצדדים אינו מעוניין בקיום משמורת משותפת, הוא יכול לטעון כי אין תקשורת מספקת בינו לבין ההורה השני. כך ניתן לחבל באישור ההסדר באופן חד צדדי.


יתרה מכך, אם מי מההורים מעוניין בקבלת משמורת בלעדית הוא יכול לחבל במודע בקשר עם ההורה השני במהלך בירור העניין בדיונים המשפטיים או להסלים את הסכסוך ביניהם. בדרך זו לא תיקבע משמורת משותפת מאחר שבית המשפט או הגורמים המקצועיים הממליצים לו על כך יגיעו למסקנה כי מידת הקונפליקט גבוהה מדיי.


משמורת משותפת ללא הסכמת שני ההורים: מתי זה אפשרי?


אף על פי שדעות המומחים חלוקות באשר לסוגיית המשמורת המשותפת, והאם היא באמת לטובת הילדים, הדעה הרווחת היא כי כאשר שני ההורים מעוניינים בכך זהו ההסדר הטוב ביותר. אולם מה עם משמורת משותפת ללא הסכמה בין ההורים?


לדוגמה, במקרה שהגיע להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה נקבעה משמורת משותפת עבור ילדה בת ארבע, אף על פי שהאם התנגדה להסדר וחרף הערכתה של פקידת הסעד אשר המליצה על משמורת בלעדית של האם בהתאם לחזקת הגיל הרך.


עמדת השופט התבססה על מגמת הפסיקה לקדם שוויון בכל הנוגע למשמורת בין ההורים. כמו כן, השופט התנגד לבקשתה של האם לעבור עם הילדה למקום מגורים מרוחק כדי שהקשר בין האב והילדה לא ייפגע, והוסיף כי חזקת הגיל הרך ניתנת לסתירה ויש לבחון את הנסיבות תוך התמקדות בטובת הילד.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות


ואם האב אינו מעוניין במשמורת משותפת ולא רוצה לקחת על עצמו אחריות שווה בגידול הילדים? אמנם לא ניתן לחייב אותו במשמורת משותפת, אולם אפשר לחייב אותו לכל הפחות בהסדרי ראייה כדי להבטיח את זכותם של הילדים לקשר רציף עם אביהם.