תחום המשפט המנהלי מאפשר לאזרחים לערער על החלטות שהתקבלו על ידי רשויות ציבוריות כגון רשויות מקומיות או משרדים ממשלתיים בבית המשפט, למשל בגין גביית חוב ארנונה אף על פי שחלה עליו התיישנות, החלטות הניתנות לגבי היתרי בניה, רישוי עסקים ועוד ועוד.


כיצד מגישים עתירה מנהלית נגד העירייה?


כל אזרח אשר מרגיש כי החלטתה של הרשות המקומית פוגעת בו, זכאי לקבל פירוט לגבי הסיבות לקבלת ההחלטה, וכן להגיש עתירה מנהלית במטרה לערער עליה. אם בית המשפט לעניינים מנהליים יקבל את העתירה, ההחלטה יכולה להתבטל באופן מלא או חלקי, ומכל מקום העירייה תחויב לפעול כדי לתקן את הפגיעה שנגרמה לעותר.


את העתירה המנהלית יש להגיש לבית המשפט המחוזי אשר מוסמך לדון בה כבית משפט לעניינים מנהליים. במסגרת העתירה יש לפרט את מלוא הנסיבות שהובילו להגשתה, ובכל מקרה יש להגישה בתוך פרק זמן מוגבל של עד 45 ימים מהמועד שבו פורסמה ההחלטה או התקבלה ההודעה על החלטת הרשות המקומית על ידי מגיש העתירה.


מדוע העירייה הטילה עיקול על חוב ארנונה שגוי?


לאחרונה הוחלט בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב לבטל חוב ארנונה של תושב העיר אשר נוצר לפני כתשע שנים. זאת בשל התנהלותה הלא תקינה של העירייה, אשר הטילה עיקול על חשבונו תוך הפרת חובתה לברר את טענותיו על כך שחוב הארנונה נוצר עקב חישוב שגוי של שטח הנכס.


לטענתו של העותר, בשנת 2008 הוטל עליו חשבון ארנונה לא נכון לאחר שביצע שינויים בביתו, אשר בשל חישוב מוטעה של השטח היה גבוה מהחשבון שהיה אמור לקבל. כשנה לאחר מכן נערכה מדידה חדשה של שטח הבית על ידי מודדים מטעם העירייה, אשר הוכיחה כי אכן הוטל עליו חשבון ארנונה שגוי. עם זאת, החוב אשר עמד על סך של 360 שקלים לא נמחק ממרשמי הרשות המקומית.


לאחר מכן, כך לפי טענתו, הסבירו לו שעליו לפנות למחלקת הגבייה, ושם נאמר לו שהחוב המוטעה נמחק. על כן היה מופתע מאוד לגלות כשש שנים לאחר מכן כי החוב עדיין קיים, במסגרת התראה לתשלום החוב שקיבל מהעירייה, אשר דרשה ממנו לפרוע את חובו באופן מיידי או שיוטל עיקול על חשבונו.


מאז ניסה לפנות לעירייה מספר פעמים, כך טען, אך מלבד העובדה שנאמר לו כי הליכי הגבייה שנפתחו נגדו יוקפאו עד לבירור החוב, לא קיבל מענה. כעבור שנתיים הוטל עיקול על חשבונו עקב חוב הארנונה השגוי. לטענתו, לא רק שחלה התיישנות על החוב בשלב זה כך שהליכי הגבייה לא היו תקינים, העירייה פעלה שלא כדין משום שלא ערכה בירור לטענותיו לפני שהחליטה לנקוט הליכי גבייה משמעותיים.


מצדו השני של המתרס, הרשות המקומית טענה כי לא חלה התיישנות במקרה זה על החוב, וזאת משום שבמהלך השנים ניסתה לגבות את החוב מספר פעמים ללא הצלחה. כמו כן טענה שיש לדחות את העתירה על הסף משום שהוגשה בעיכוב משמעותי של שנתיים.


ואולם, השופטת דחתה את טענת העירייה בנוגע לעיכוב, וזאת מכיוון שהשתכנעה כי האיחור בעתירה נבע מכך שבמשך תקופה זו היה העותר תחת הרושם שהעירייה מבררת את העניין.

 

יש לך שאלה?

פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות


מלבד זאת הוסיפה השופטת כי מכיוון שלא הוצגה כל הוכחה לכך שנשלחו דרישות לתשלום החוב לפני שנת 2015, העירייה לא יכולה הייתה לגבות את החוב כעת, לאחר העיכוב בגבייתו. העתירה התקבלה והשופטת הורתה לבטל את החוב לאלתר. כמו כן הוטל על העירייה לשלם את הוצאות המשפט בסכום של עשרת אלפים שקלים.


עת"מ 18572-05-17