בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע דן בתביעה לחיוב כתובה שהגישה אישה כנגד בעלה לשעבר. בני הזוג לשעבר הציגו גרסאות שונות בנוגע לסוגיית זכאותה של האישה לקבל את דמי הכתובה, כאשר הבעל טען כי לא קיימו יחסי אישות תקופה ממושכת עוד לפני שעזב את הבית, ואילו האישה טענה כי קיימו יחסים יומיים לפני עזיבתו.


בני הזוג הסכימו להצעת בית הדין לבצע בדיקת פוליגרף בנושא זה. אך בעוד האישה מסרה את תוצאות הבדיקה שמסקנתן הייתה כי היא דוברת אמת, הבעל לא הגיש את תוצאות הבדיקה שביצע.


אף על פי שבדיקת פוליגרף אינה מהווה ראיה קבילה, בית הדין הרבני מוסמך לפסוק לפי תוצאות בדיקת פוליגרף אם שני הצדדים מסכימים לכך לפני כן. במקרה זה, נקבע על ידי שלושת דייני בית הדין הרבני כי בשל סירובו של הבעל להגיש את תוצאות הבדיקה, עליו לשלם לאשתו את הכתובה בסכום של 300 אלף שקלים.


הבעל ביקש לדחות את פסק הדין והגיש לבסוף את תוצאות הבדיקה שביצע, אשר מצאה כי אינו דובר אמת. מאחר שבני הזוג הסכימו לקבל על עצמם את תוצאות הבדיקה, נקבע כי הבעל אינו יכול לחזור בו מהתחייבותו לעבור את הבדיקה ולפעול לפי תוצאותיה. על כן בסופו של דבר חויב הבעל בתשלום הכתובה לאשתו לשעבר.


האם בני הזוג קיימו יחסי אישות עד שהבעל עזב את הבית, או שמא לא קיימו יחסים תקופה ממושכת לפני כן, וכיצד עובדה זו משליכה על זכאותה של האישה לקבל את כספי הכתובה?


בני הזוג התגרשו לפני כשנה, לאחר עשר שנות נישואין ושני ילדים משותפים. הבעל עזב את הבית כשנה וחצי לפני כן והגיש תביעה לגירושין בבית הדין. בהמשך גם האישה הגישה תביעת גירושין, ולנוכח רצונו החד משמעי של הבעל בגירושין, הסכימה להתגרש אך הודיעה כי היא מתכוונת לתבוע את הכתובה.


בני הזוג הסדירו את כל סוגיות הגירושין במסגרת הסכם גירושין, מלבד סוגיית הכתובה וסוגיית חלוקת הרכוש. בדיון בבית הדין שעסק בסוגיית הכתובה, הציגו השניים גרסאות שונות מאוד: הבעל טען כי האישה כלל לא זכאית לקבל את הכתובה, בין היתר מכיוון שחדלו לקיים יחסי אישות תקופה ממושכת לפני שעזב את הדירה. לעומתו טענה האישה כי דווקא המשיכו לקיים יחסים עד יומיים לפני שהחליט לעזוב.


לאור הפער הגדול בין שתי הגרסאות, אשר לדברי הדיינים אינו דבר נפוץ, אין ספק שאחד מהצדדים חוטא לאמת. מסיבה זו הציע בית הדין לבני הזוג לבצע בדיקת פוליגרף שבה יישאלו האם קיימו יחסים בחצי השנה שקדמה לפרידתם. הצדדים הסכימו לכך שאם התשובה תצא חיובית, הבעל יחויב בכתובה, ואם התשובה תהיה שלילית, תביעתה של האישה לכותבה תידחה.


בית הדין הבהיר כי תוצאות בדיקות פוליגרף אינו מהוות ראיה קבילה בבית הדין, אך בני הזוג התחייבו לבצע ולקבל את תוצאות הבדיקה


האישה ביצעה את הבדיקה כפי שסוכם, והעבירה לידי בית הדין את התוצאות שהראו כי היא דוברת אמת. הבעל אמנם הודיע כי ביצע אף הוא את הבדיקה אך לא העביר את תוצאותיה. בית הדין הסכים לדחות מספר פעמים את התאריך שבו יוכל למסור את התוצאות, אולם הן לא הועברו.


על כן התכנסו הדיינים להכריע בסוגיה ללא תוצאות בדיקת הפוליגרף של הבעל, והחליטו כי בהתאם להתחייבותם של הצדדים ולקביעה כי אם הבעל ימשיך בסירובו להעביר את תוצאות הבדיקה, הדבר ייחשב להודאת בעל דין, והוא חויב לשלם את סכום הכתובה לאשתו.


הבעל ביקש לדחות את פסיקתם של הדיינים, בטענה שברצונו להציג ראיות חדשות. לאחר מתן פסק הדין, הועברה סוף סוף הבדיקה לידי בית הדין. אז התברר כי ביצע את הבדיקה יום אחרי האישה, ותוצאותיה הראו כי אינו דובר אמת באשר לסוגיית קיום יחסי האישות.

 

יש לך שאלה?

פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?


מאחר שבני הזוג קיבלו עליהם את תוצאות הבדיקה אף על פי שהובהר להם כי בדיקת פוליגרף אינה משמשת ראיה קבילה בבית הדין, ומאחר שהבדיקה כבר התבצעה ולכן הבעל אינו יכול להתחרט ולחזור בו מביצועה, וכן מאחר שנקבע כי דינן של טענות הבעל להידחות גם מבחינת דיני הראיות, חזרו הדיינים למסקנה כי יש לקבל את תביעתה של האישה, וחייבו את הבעל לשלם לה סכום של 300 אלף שקלים.


תיק 141110/8