על פי סעיף 4א (א) לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 חל איסור על המעסיק לפטר עובד עד למיצוי כל ימי המחלה הצבורים לזכותו.


החוק לא יחול במקרים הבאים:


1. המעסיק הודיע לעובד על כוונתו לפטר אותו ומסר לו הודעה מוקדמת לפיטורים, בטרם נעדר העובד עקב מחלתו.


2. במקרה בו מקום העבודה, המפעל, העסק נסגר והופסקה הפעילות שלו, ובמקרה שאם המעסיק עצמאי - כאשר המעסיק הוכרז כפושט רגל, ואם המעסיק היא חברה- כאשר ניתן לגביה צו פירוק.


התיקון לחוק דמי מחלה, בעניין איסור הפיטורין בעת מחלה, נכנס לתוקף ביום 15/7/09. מטרת התיקון לחוק נועדה למנוע פיטוריו של עובד בתקופת המחלה ולגרום למעסיק לגלות רגישות למצבם של עובדיו.


בפועל- כאשר מסתיימים ימי המחלה הצבורים, המעסיק רשאי לפטר את העובד שלו, כל עוד סיבת הפיטורים עניינית ואינה קשורה להיעדרות העובד שלו בעקבות מחלה.


בפסיקת בתי הדין לעבודה, נקבע האיסור לפיטורי עובד עקב היעדרות ממחלה, מבלי לאפשר לו לנצל את כל ימי המחלה הצבורים לזכותו, וזאת על מנת למנוע מצב שזכותו הקוגנטית של העובד לדמי מחלה לא תקופח, וגם על מנת למנוע מצב שמעסיק יוכל להתחמק מחובתו בתשלום ימי המחלה הצבורים לזכות העובד על וזאת באמצעות פיטורי העובד.


בפסיקת בתי הדין נקבע, כי חל איסור לפטר עובד עקב מחלתו גם כאשר הסתיימו ימי המחלה הצבורים. ככל ופיטורי העובד נבעו עקב היעדרותו של העובד ממחלה, הרי מדובר בפיטורים לא חוקיים.


בתי הדין בפסיקותיהם בנושא, בחנו בעת בחינת נסיבות תביעה של עובד בגין פיטורים לא חוקיים, את מידת תום הלב של המעסיק, את עיתוי הודעת הפיטורים, האם היתה בסמיכות למחלתו, בסמיכות לסיום ימי המחלה הצבורים, בסמיכות לניתוח שעבר או עומד לעבור, והאם הודעת הפיטורים נבעה משיקולים עניינים ואמיתיים והתבצעה בתום לב מצד המעסיק.


על מעסיק שמחליט לפטר עובד, חלה החובה לפטר את העובד בתום לב ומתוך שיקולים ענייניים ואמיתיים. פיטורים בחוסר תום לב ועקב מניעים זרים, ייחשבו כפיטורים שלא כדין.


בית הדין בבואו לבחון את סיבת הפיטורים האמיתית, בוחן האם השימוע שנערך לעובד הוא אמיתי ולא רק למראית עין והאם המעסיק אכן שקל לעומק את טענות ותשובותיו של העובד, כפי שנמסרו בשימוע. שיעור הפיצוי המקסימלי שנקבע בפסיקת בתי הדין לעבודה עומד על 12 משכורות.


עקרון היסוד בפסיקת בתי הדין לעבודה בעת פסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין הוא העיקרון של השבת המצב לקדמותו, ופיצוי העובד על הנזק שנגרם לו. במקרים מסוימים בית הדין יכול לפסוק פיצויים עונשיים או פיצויים לדוגמא.


כאשר בית הדין קובע לעובד פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, מטרת הפיצוי לפצות את העובד על הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם לו מעצם פיטוריו והרתעת המעסיק.


פיצוי בשווי של 107,000 שקלים לעובד שפוטר במחלה


בפסק הדין בתיק סע"ש 16442-12-12 נפסק לעובד שפוטר שלא כדין בעת שהיה במחלה- פיצוי בגובה 10 משכורות, בסך של 107,000 שקלים.


בית הדין קבע במקרה זה, כי המעסיק פיטר את העובד שלא כדין, תוך הפרת כללי הצדק הטבעי, תוך הפרת חובת הנאמנות וחובת ההגינות, בחוסר תום לב ומתוך מניעים פסולים.