פציעה בצבא: 3 טעויות שבגללן חייל שנפצע לא יזכה לפיצויים

על 3 הטעויות הגדולות של חיילים שנפצעים במהלך השירות הצבאי ואיך מתגברים עליהן בהצלחה – במאמר שלפניכם. מוזמנים לקרוא, ליישם ולשתף.

כפי שהבנתם, חיילים והמפקדים רבים, הנפצעים במהלך השירות הצבאי ונותרים עם נכות, אינם מגישים כלל תביעה להכרה בזכות, שתעניק להם פיצוי וטיפול הולם ממשרד הביטחון, או שתביעה שהגישו נדחית או מתעכבת שנים עד שלבסוף הם מתייאשים ומוותרים. כל זאת אולי בגלל 3 טעויות קריטיות, העומדות בינן לבין הכרה בזכותם, ואלו הן:

טעות מספר 1 – לא שומרים תיעוד על נסיבות הפציעה והטיפול

הטעות הראשונה של מרבית החיילים שנפצעו בצבא היא, שהם אינם שומרים את המסמכים המעידים על הפציעה ונסיבותיה, לרבות אי מילוי דו"ח פציעה ותיעוד של הנזק הגופני שנגרם להם ועל הטיפולים שעברו בעקבותיו וזאת טעות שעלולה לעלות להם ביוקר, מפני שאם וכאשר יפנו מאוחר יותר לתביעה להכרה בזכות נכה לקצין התגמולים במשרד הביטחון, הם יידרשו להוכיח את נסיבות פציעתם ואת הנזק שנגרם להם בעקבות אותה פציעה. הבעיה היא, שבהעדר מסמכים, שיוכלו להעיד על טענתם ומצבם הרפואי – יתקשו אותם החיילים להוכיח את טענותיהם באופן הנדרש על ידי משרד הביטחון.

אז מה צריך לעשות?

• הפתרון הוא פשוט. חייל שנפצע צריך לוודא מול רופא היחידה ומול המפקד שלו כי מולא דו"ח פציעה וכי עותק מדו"ח הפציעה נשמר אצלו.
• יש לרשום את תאריך הפציעה והמקום בו היא אירעה, את הנסיבות שבהן אירעה הפציעה ואת פרטיהם של העדים למקרה במידה והיו
• יש לבקש ולשמור העתק מהמסמכים הרפואיים כולל מסמכי הקבלה והשחרור מהמתקן הרפואי אליו הופנה החיל בעקבות הפציעה, תיעוד אודות טיפול והליכים רפואיים שנתנו והעתק צילומים ותוצאות בדיקות.

טעות מספר 2 – אי הגשת תביעה

הטעות השנייה והחמורה מכולן, של מרבית החיילים הנפצעים בצבא, היא שהם אינם מגישים כלל תביעה להכרה בזכות נכה וזאת טעות מאוד גדולה, שבגללה הם אינם זוכים לפיצוי וגם לא לטיפול המגיע להם ממשרד הביטחון לאחר שחרורם. הסיבות להימנעות מהגשת התביעה הן בעיקר רתיעה מהבירוקרטיה הכרוכה בהליך ואמונה שגויה, לפיה בהגשת תביעה הם פועלים כנגד צה"ל. כל אלו לצד אי הכרת החוק הקובע כי, למעט חריגים, חלה התיישנות על תביעה לאחר שלוש שנים ממועד השחרור.

אז מה לעשות?

• להגיש תביעה! צה"ל מעוניין כי מי שנפצע במהלך ועקב השירות הצבאי יזכה לפיצוי וטיפול הולם ככול שיידרש. זאת הן משום רצונו לממש את האחריות שלו כלפי החיילים והן לצורך נטיעת בטחון אצל המשרתים בצבא, כי אם יפצעו מישהו יהיה אחראי כלפיהם והם יזכו לפיצוי וטיפול הולם. רק באמצעות הגשת תביעה יכול משרד הביטחון להעניק את הפיצוי והטיפול למי שהדבר מגיע לו. לפיכך, הגשת התביעה הנה מעשה לו מחויב מי שנפצע בשירות.
• עם הקושי הבירוקרטי ניתן להתמודד בצורה טובה בעזרת סיוע מעורך דין המתמצא בתחום ועל כך ארחיב בהמשך.

טעות מספר 3 – הגשת תביעה להכרה בזכות נכה באופן לא מקצועי

שום מאמר בנושא טעויות שעושים חיילים שנפצעים בצבא לא יהיה שלם בלי להתייחס לטעות השלישית, שפתרונה עשוי להוות את ההבדל בין הצלחה לכישלון בתביעה להכרה בזכות ממשרד הביטחון. הטעות השלישית הנפוצה אצל חיילים שנפצעו בצבא היא, שהם מגישים תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון באופן לא מקצועי וזאת טעות גדולה מאוד, שגורמת לתביעות רבות להידחות או להמשך זמן ארוך של שנים.

הסיבה לכך הנה שתביעה להכרה בזכות נכה הנה תביעה משפטית ולפיכך צריכה לעמוד באמות מידה של עריכה וראיות. בשעה שהתביעה חסרה את אלו היא נדחית, או שקצין התגמולים מבקש להשלים חסרים, שבחלוף הזמן קשה יותר ויותר להשיגם.

אז מה צריך לעשות?

• אפשר ללמוד את הנושא ולהקפיד בהגשת התביעה על פי הנחיות המצויות באתר אגף שיקום הנכים במשרד הביטחון ובמדריכים נוספים הנמצאים באינטרנט.
• אולם, הדרך הטובה ביותר הנה להיעזר בשירותיו של עורך דין המתמחה בתחום, אשר יערוך ויגיש את התביעה, ילווה את החייל בהליך ויסביר לו אודות זכויותיו ויוודא כי החייל מקבל אותן.

לסיכומו של עניין, אין ספק כי הכרה של משרד הביטחון באחריות לפציעתו של חייל במהלך השירות הצבאי חשובה מאוד הן לצורך קבלת פיצוי, הן לצורך קבלת טיפולים והן לצורך אחריות שמקבל החייל ממשרד הביטחון, בהקשר לפציעה, לכל ימי חייו. כפי שיכולתם לראות במאמר, כדי שחייל שנפצע יוכל לקבל את זכויותיו, חשוב לאסוף ולשמור מסמכים אודות נסיבות הפציעה והטיפול הרפואי, להגיש תביעה ורצוי אף להיעזר לשם כך בשירותיו של עורך דין המתמצא בתחום.