צוואה, ירושה וביטוח: מה הקשר ביניהם?

אדם שרוצה לקבוע מה ייעשה בנכסי עזבונו לאחר מותו וכיצד יחולקו, נוהג לערוך צוואה. לעתים הצוואה נוקטת לשון כללית כיוון שבעת עריכתה המצווה אינו יודע מה הרכוש שישאיר כשילך לבית עולמו. עוד מקובל לקבוע בצוואות הוראות כלליות ונעדרות פירוט שלפיהן כל כספי ורכוש המצווה ("עזבונו") יועברו לפלוני או יתחלקו באורח שווה בין ילדיו. באין צוואה יתחלק העיזבון בהתאם לקבוע בחוק הירושה.

פרט לרכוש, חסכונות וכיוצא באלה רבים משאירים אחריהם נכסים בדמות תגמולי ביטוח חיים וכספים המגיעים מתוקף חברות בקופת תגמולים או בקרן פנסיה. כך, לדוגמה, אם ביטחתם את עצמכם בביטוח חיים, עקב מותכם (קרי, בעת קרות "אירוע ביטוחי") על חברת הביטוח לשלם התגמולים לפי הפוליסה. לפי ההיגיון הפשוט, סכומים אלה צריכים להתווסף לעיזבון ולהתחלק בין יורשי הנפטר, כהוראת צוואה או לפי החוק.

תגמולי ביטוח אינם נכללים בעיזבון

אך שהחוק קובע אחרת. סעיף 147 לחוק הירושה קובע, בניגוד לאינטואיציה, שכספים שיש לשלם עקב מותו של אדם "על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה" אינם נכללים בעיזבון, אלא אם כן נקבע כך במפורש.

כשאדם עושה ביטוח הוא נדרש להורות לחברת הביטוח למי ישולמו תגמולי הביטוח בעת קרות אירוע ביטוחי, כאשר אותו אדם שיקבל את התגמולים נקרא "מוטב". לכן בעת שאדם מתקבל לחברות בביטוח פנסיוני או בקופת גמל הוא נדרש לקבוע במסמך ההצטרפות "הוראת מוטבים".

כלומר, סעיף החוק קובע שאם יש לכם ביטוח חיים או אתם חברים בקופת תגמולים או בקרן פנסיה, הוראת המוטבים שבהם גוברת על הקבוע בצוואה; ובאין צוואה, הוראת המוטבים תגבר על חלוקת העיזבון לפי הדין. הנה, על-אף שעקרון העל בדיני ירושה והמגדלור שלאורו הולכים בתי המשפט הוא כיבוד רצון המצווה כפי שמתגלה בלשון הצוואה, כאשר קיימת הוראת מוטבים בביטוח שסותרת את האמור בצוואה, הוראה זו תגבר. כך, אם לדוגמה קבעתם בפוליסת ביטוח החיים שבמותכם התגמולים ישולמו לשותף העסקי שלכם, ובצוואה כתבתם שכל עזבונכם יועבר לילדיכם – תגמולי הביטוח ילכו לשותף.

הסעיף בחוק הירושה שמחריג מהעיזבון כספים מהסוג האמור הוא דוגמה מובהקת להוראה סוציאלית שבצדה היגיון רב. אם במקרה לא ידעתם, בעיזבון נכללים לא רק נכסים וזכויות שהמוריש משאיר במותו, אלא גם חובותיו. לכן בהתאם לחוק הירושה, במות החייב, וטרם שעיזבונו מחולק, יכול לצוץ הנושה ולדרוש להיפרע בגין החוב מהעיזבון. אלא כיוון שלפי סעיף 147 לחוק הירושה תגמולי ביטוח חיים אינם מהווים חלק מקופת העיזבון, הנושים לא יכולים לגעת בהם ולעקלם כדי להיפרע בקשר עם חובות הנפטר – והכספים מגיעים למוטבים "נקיים". כוונת הוראה זו להבטיח ששאירי המנוח (אלמנתו או ילדיו הקטינים) יקבלו את תגמולי ביטוח החיים גם אם המנוח השאיר אחריו חובות גבוהים.

מוטבי ביטוח אפשר לשנות

לעתים נוצרים מצבים לא נעימים בקרב קרובי הנפטר. לדוגמה, מקרה שבו יוסי, אדם נשוי, קובע את אשתו כמוטבת בפוליסת ביטוח החיים שלו. בחלוף מספר שנים יוסי מתגרש מאשתו ונישא בשנית, אך שוכח לשנות את זהות המוטב בפוליסה על שם האישה השנייה. שכחה זאת עלולה לעלות ביוקר, משום שגם אם לימים יוסי ערך צוואה ובה הורה להעביר את כל עזבונו לאשתו השנייה ולילדיו, הרי שבכל הנוגע לתגמולי ביטוח החיים – כזאת לא יקרה והכספים ישולמו לגרושתו, וזאת לנוכח הוראת מוטבים שיוסי שכח לשנות.

עוד דוגמה: נפטר אדם שהיה שקוע בחובות. אותו אדם קבע את ילדיו כמוטבים בקרנות הפנסיה וביטוח החיים. אלמנתו, שהסתמכה על כספי הביטוח לכיסוי החובות ולפרנסתה הזדעזעה לגלות שנותרה בלא כלום ונאלצה להתחנן לילדיה שיעבירו אליה כספים.

זכרו שניתן לשנות הוראת מוטבים גם באמצעות צוואה, אך זאת בשני תנאים מצטברים: ההוראה בצוואה שמשנה את זהות המוטב צריכה להיות מנוסחת באופן ספציפי, מפורש, ברור וחד-משמעי, כלומר כזה שאינו כללי; יש לדאוג לשלוח את הצוואה לחברת הביטוח לפני מות המצווה. אמנם במקרים אחדים בתי המשפט ריככו תנאי זה והכירו גם בצוואה שניתנה לגביה הודעה לחברת הביטוח לאחר מות המצווה, אולם מדובר בחריגים ומוטב לא להתגרות בגורל ולהימנע מלהגיע לשם.

מומלץ אפוא שאדם יערוך מידי תקופה בחינה של הוראות המוטבים בפוליסות שלו ויתן דעתו על השלכותיהן לאחר מותו; בייחוד בעת עריכת צוואה.

מאת עוה"ד יצחק פרנלדס וארתור בלאייר