תאונה מחוץ למקום העבודה, האם עדיין תאונת עבודה?

אם סברתם שתאונת עבודה יכולה להתרחש רק במקום העבודה עצמו, טעיתם. כך מגדיר את המונח "תאונת עבודה" חוק הביטוח הלאומי: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". ההגדרה אינה מחייבת אפוא התרחשותו של האירוע המזכה דווקא במקום העבודה.

מבוטח שטוען כי עבר תאונת עבודה פונה בתביעה מתאימה למוסד לביטוח לאומי ומבקש הכרה. אם תביעתו נדחית, עומדת לו הזכות להשיג על ההחלטה על ידי הגשת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. המושג "תאונת עבודה" אינו מובן מאליו וגבולות הגזרה שלו אינם מתוחמים בצורה ברורה, לכן לעתים רק מי שבקיא בפרשנותו הדינמית בבתי הדין לעבודה יכול לנבא את התוצאה הסופית במידה כזו או אחרת של דיוק.

גם המושג "עבודה" אינו טריוויאלי בימינו. ישנה שורה ארוכה של פעולות שאנו מבצעים תדיר הקשורות לעבודה בדרך כזו או אחרת, גם אם אינן נעשות "בתוך המפעל". אלה הן השתלמויות ייעודיות שמטרתן לשפר את מקצועיות העובד, כנסים, נסיעות עבודה וכיוצא באלה. אם אירוע תאונתי מתרחש חלילה במהלך פעילות שכזו, האם מוצדק לראות בו כאילו נעשה "תוך כדי ועקב העבודה"?

האם גם תאונה שקרתה ביום גיבוש נחשבת תאונת עבודה?

ובכן, בעשורים האחרונים בית הדין לעבודה הכיר בקשר החשוב שבין הפעילות העיקרית לפעילויות הנלוות ופיתח השקפה מרחיבה על היקף הכיסוי הביטוחי של פגיעות בעבודה. בתי הדין הכירו בתאונות ככאלה שמתרחשות בעבודה ביחס לפעילויות נלוות כמו השתלמויות וקורסים, אך לא רק: גם אירועים כגון גיבושים, ימי כיף, מסיבות ואירועי נופש הוכנסו, בנסיבות המתאימות, לגדר הפעילות הנלווית לעבודה שמכוסה בביטוח נפגעי עבודה.

בתי הדין, כאמור, הרחיבו את הגדרת המושג "תאונת העבודה" על ידי פיתוח דוקטרינת הפעילות הנלווית. אלא שנראה כי השקפה זו זוכה לאחרונה לבחינה מחודשת בבית המשפט העליון. באוקטובר 2014 יצא מלפניו פסק דין שעשוי לסמן משום צמצום ההלכה ולגרום להקשחת מבחני הכניסה להגדרה של תאונת עבודה.

תאונה במסגרת טיול עבודה לחו"ל לא הוכרה כתאונת עבודה

פרשת זגורי עסקה בטיול מאורגן לחו"ל של קבוצת עובדי "המשביר לצרכן". הטיול אורגן על ידי המעסיק וכלל פעילויות רבות. אחת העובדות הייתה בנופש זה עם בעלה, ובמהלכו היא והבעל יצאו לטיול טרקטורונים. אלא שהנסיעה הסתיימה בתאונה ובפציעה של העובדת. העובדת סברה שמדובר בפעילות שנלווית לעבודה ולכן פנתה לביטוח הלאומי בתביעה להכרה, אך תביעתה נדחתה. לאחר שני ערעורים קבע בית הדין הארצי, בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי, שבמקרה זה אכן אירעה תאונת עבודה.

על פסק הדין הוגשה עתירה לבית הדין הגבוה לצדק, ובפסק דינו נדרשה השופטת אסתר חיות לבחינה מדוקדקת של נסיבות האירוע וההלכות שנפסקו עד כה. בית המשפט קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי ולא הכיר באירוע כתאונת עבודה.

פסק הדין היסודי של השופטת חיות אמנם זהיר בהבחנותיו העובדתיות ובפרשנות עובדות המקרה, אך לא מן הנמנע שאמירותיו יצמצמו את הגישה הרחבה שהייתה נהוגה עד לאחרונה בכל הנוגע להכרה באירועים תאונתיים המתרחשים במהלך פעילויות נלוות כתאונות עבודה.

פסק הדין מורה לבתי הדין לעבודה לבדוק בשבע עיניים תביעות מהסוג הזה ולהקפיד בהן הקפדה רבה בבדיקת הקשר בין העבודה לפעילות הנלווית.

הנופש אורגן על ידי המעסיק, אך התאונה אירעה שלא במסגרת הפעילות הקבוצתית של העובדים

אמנם במקרה זה הנופש אורגן על ידי "המשביר לצרכן" והוגדר כהטבה לעובדים וכביטוי להערכתו כלפיהם, אך בית המשפט העליון קבע כי עובדה זו עדיין אינה מבססת דייה קשר בין הפעילות הנלווית לעבודה. לגישת השופטת, זיקה כזו בין העבודה לאירוע מרחיבה יתר על המידה את המקרים הנכנסים לכיסוי ביטוחי עקב הסיווג של פעילות הנלווית לעבודה.

חיות הסבירה בפסק דינה כי הכרה בפעילות מסוימת כ"נלווית לעבודה" חייבת להתבסס על זיקה ברורה לעבודה או לפעילות המקצועית. זיקה שכזו יכולה להתקיים בהשתלמויות מקצועיות הכוללות הרצאות או העשרה בתחומים הקשורים לפעילות בעבודה, וכן במפגשים או בפעילויות ייעודיות של העובדים שנועדו להדק את הקשר ביניהם.

לעומת זאת, בפרשה שנדונה בבית המשפט דובר על עובדת שיצאה עם בעלה לרכוב על טרקטורונים, וזאת שלא במסגרת הפעילות הקבוצתית של עובדי "המשביר לצרכן". לגישת השופטת חיות פעילות זו לא הייתה חלק אינטגרלי מהטיול כולו, שבו כן ניתן להכיר כפעילות נלווית לעבודה, ובמהלך טיול הטרקטורונים העובדת ניתקה את עצמה מהמסגרת ומהתכנים של אותה פעילות נלווית. התקבלה, כאמור, עמדת המוסד לביטוח לאומי והאירוע לא הוכר כתאונת עבודה.

בג"ץ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואירנה זגורי (ניתן ביום 26.10.14).

מאת עורכי הדין ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס) ממשרד מקונן-בלאייר-איתן שעוסק בדיני נזיקין, ביטוח ומשפחה. הכותבים לא ייצגו בתיק.