כידוע, למחלת הסרטן על סוגיו השונים גורמי סיכון מגוונים. חלקם סביבתיים, חלקם גנטיים, חלקם שייכים לשתי הקבוצות גם יחד. עוד ידוע כי לעתים לתנאיי עבודה מסוימים השפעה מכרעת על התפתחותה של מחלה כזו או אחרת בעובד, לרבות הסרטן. כך, יש מחקרים שמצביעים על קשר אפשרי בין עבודה במשמרות לילה לבין צורה מסוימת של מחלת הסרטן (ראות, בקרב נשים); בין חשיפה לחומרים כימיים מסוימים (אסבסט, ארסן, בנזן ועוד) להתפתחות סוגים מסוימים של סרטן; בין גורמי קרינה אולטרה-סגולה ומייננת לבין סרטן (רנטגן, יוד רדיואקטיבי, זרחן ועוד); ועוד כהנה וכהנה סיבות.

 

סרטן כמחלת מקצוע – מה המשמעות הכלכלית?


מקורם של חלק מאותם גורמי סיכון יכול להימצא בעבודה. אדם שבמהלך עבודתו חשוף לחומרים המוכרים כמסרטנים או כאלה שעלולים להיות מסרטנים, והוא מאובחן כסובל מסרטן, צריך לבדוק אם מחלתו יכולה להיות מוכרת על-ידי המוסד לביטוח לאומי כמחלת מקצוע.

 

לקביעה שכזו עשויה להיות משמעות כספית אדירה עבור העובד – וחולה שמתמודד עם מחלה קשה שכתוצאה מגילויה תדיר מאבד כליל את כושר ההשתכרות, ודאי זקוק לאותה מעטפת של עזרה כלכלית שתוענק לו אם יוכר כנפגע עבודה.


אלא שמדובר במשימה לא פשוטה. המוסד לביטוח לאומי ממש אינו ממהר להכיר בסרטן כמחלת מקצוע, והוא דוחה תביעות כאלה על פי רוב. ישנן תקנות משנות ה-50 שמכירות רק בשתי צורות של סרטן ככאלה שיכולות להתפתח עקב עבודה (סרטן הריאה וסרטן הלרינקס), וגם זאת בכפוף לשורה של תנאים ומבחנים לא-פשוטים. בנוסף, קיימת אפשרות תיאורטית להכניס לגדר פגיעה בעבודה צורות סרטן מסוימות באמצעות תורת המיקרוטראומה, אך כאמור עדיין מדובר במשוכה גבוהה ובהליך מורכב אל מול המוסד לביטוח לאומי.


הקשיים המשפטיים


לדוגמה, לפני כ-20 שנים ביקש יצחק קרישוב, עובד מוסך שחלה בלימפומה (סרטן הלימפה) מסוג נדיר יחסית להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה, מאחר שבמשך שנים ארוכות היה חשוף בעבודתו לאסבסט. אלא שתביעתו נדחתה. לכן הגיש תביעה נזיקית כנגד המוסך כגורם העיקרי ומדינת ישראל כגוף שלא מנע את הפגיעה. אותה תביעה התקבלה רק לאחר מאבק משפטי ממושך שכלל ערעור בבית המשפט העליון ושבעקבותיו נקבעה בישראל הלכה חשובה ביותר.


פרשת שיף


מכל מקום, המלאכה כאמור אינה פשוטה ובלא ייצוג משפטי נמוכים מאוד הסיכויים של עובד לשכנע את המוסד לביטוח לאומי בקיומו של קשר בין מחלת הסרטן לעבודתו. מקרה שנדון באחרונה בבתי הדין לעבודה מדגים את הקושי. אבנר שיף נפטר מסרטן במערות האף. שיף עבד במשך שנים רבות ככימאי בתעש, ומתוקף עבודתו היה חשוף לחומרים כימיים רבים שחלקם מוכרים כמסרטנים.


הביטוח הלאומי סירב להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה. שיף לא השלים עם הגזרה וערער על ההחלטה לבית הדין האזורי לעבודה. אלא שבמהלך התביעה שיף נפטר מהמחלה ומשפחתו המשיכה את ניהול המערכה המשפטית. בסופו של דבר בית הדין קיבל שורה של חוות דעת רופאים מומחים ועל יסוד אותן חוות דעת ושאלות הבהרה שנשאלו קבע כי שיף לא הוכיח קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאיי עבודתו.


המשפחה שוב לא ויתרה והגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אך גם הערעור נדחה (15.3.16). בית הדין הארצי תמך בפסק הדין של בית הדין האזורי ולא מצא לשנות אותו. הארצי הסביר כי עם כל הרצון הטוב, שיף ז"ל ומשפחתו אכן לא הצליחו להוכיח, באמצעות הכלים המשפטיים המקובלים, קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של שיף לבין מחלתו. הוכח אמנם ששיף היה חשוף לחומרים כימיים שמוכרים כמסרטנים, אך לא הוכח כי חומרים אלה יכולים לגרום דווקא לסרטן מאותו סוג שממנו סבל ונפטר שיף.


בסופו של דבר המאבק שניהל שיף ז"ל ומשפחתו במשך עשור הסתיים בהפסד. כעולה מחוות הדעת שנסקרו בפסד הדין, במקרה זה אכן היה קושי ניכר בהוכחת קשר סיבתי בין סוג הסרטן הספציפי לעבודה. אך לא כל מקרה של סרטן כמחלת מקצוע פוטנציאלית ניצב בפני אותם קשיים ואתגרים כפי שהיה בפרשת שיף. מה שבטוח הוא שללא מאבק משפטי קטן לאין שיעור הסיכוי להשיג הכרה במחלה כפגיעה בעבודה.


[עב"ל (ארצי) 34400-11-14 הרמינה שיף וא' נ' המוסד לביטוח לאומי]


מאת עוה"ד ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס). הכותבים ממשרד מקונן-בלאייר-איתן שעוסק בנזיקין ומשפחה. הכותבים לא ייצגו בהליך