חוק הירושה מכיר בארבע צורות של צוואה: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בעל-פה וצוואה בפני רשות. הדין דורש כי צוואה בכתב יד תיכתב כולה בידי המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו.


בפסק הדין המפורסם בפרשת קניג' נ' כהן, שהעסיקה את בתי המשפט בישראל לפני למעלה מ-35 שנים, דובר על אישה בשם גיזל כהן שקפצה אל מותה מקומה 20 יחד עם בתה הקטנה, והשאירה אחריה מספר פתקים שבהם ביקשה להדיר את בעלה מרכושה. כפי שהתברר בגדר ההליכים שהתנהלו בשאלות הירושה, הבעל סירב לתת לאישה גט ואמלל את חייה בכל דרך אפשרית, ובגללו בעיקר התאבדה האישה.


הקושי המשפטי בפרשה זו, בכל הנוגע למתן תוקף של צוואה לפתקים שהשאירה גיזל לפני התאבדותה, נבע מהעובדה שאותם פתקים לא נשאו תאריך וחתימה של המצווה. אמנם בתי המשפט התרשמו שלגיזל הייתה כוונה מפורשת שלא לאפשר לבעלה לרשת אותה, עדיין נאלצו השופטים לקבוע כי הפתקים אינם עומדים בתנאי חוק הירושה ועל כן אינם מהווים צוואה תקפה. לכן המנוול, שלמעשה גרם להתאבדותה של גיזל, ירש אותה מכוח החוק.


חוק עבר מאז מספר תיקונים שבמידת-מה מיתנו את הדרישות הפורמליות לעריכת צוואות, אך המקרה של קניג נ' כהן עדיין משמש דוגמה מצוינת לחשיבות של הקפדה על כל פרט במלאכת עריכת צוואות.


האם הפתק שהותירה הסבתא נחשב לצוואה?


באחרונה נדרש בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לפרשה שגם במסגרתה התבקש לבחון פתק שהשאירה אישה במונחים של דיני הירושה. בשנת 2003 ערכה חלי (שם בדוי) צוואה לטובת בנה. בחלוף עשור נפטרה חלי ולאחר מותה מצאו נכדיה, בניה של בתה (שגם היא נפטרה), בחפציה האישיים פתקה ברומנית בנוסח הבא:


"י. ונ.
למרות שאפילו לא התקשרתם לשאול לשלומי, כל מה שנשאר לאחר מותי, אל תבזבזו.
י. שתקנה 2 חדרים ותיקח משכנתא. נ.אל תבזבזי, סבא וסבתא עבדו קשה.
אני מאחלת לכם הרבה בריאות ומזל בחיים.
מאחלת סבתא.
5 בדצמבר 2004"

 

אותם נכדים, שהיו ילדיה של בתה הנוספת של חלי שהודרה מהירושה, החליטו לפנות לבית המשפט ולבקש להצהיר על הפתק כצוואתה האחרונה של חלי. אלא שהניסיון לא צלח. בית המשפט בחן את המסמך בקפידה ולבסוף קבע כי עם כל הרצון הטוב אינו עומד בתנאיי חוק הירושה.


הפתק, הסבירה השופטת גליק, אינו נושא כותרת "צוואה", אינו מתייחס לצוואה הקודמת של חלי ואינו חתום על-ידה. עיון בו הוביל את השופטת למסקנה שלא ניתן ללמוד ממנו על כוונה מפורשת של חלי לערוך צוואה חדשה ולבטל בתוך כך את הצוואה הקודמת לטובת הבן.


אכן קשה להתחקות אחר כוונותיהם של מצווים כאשר הצוואה – המסמך שאמור לבטא אותן כוונות בצורה המפורשת ביותר – אינו ברור, אינו קריא, אינו ישים, מעלה סתירות או נושא פגם כזה או אחר שלימים מאפשר ליורשים על פי דין לתקוף אותו בבית המשפט. לכן מוטב לא לקחת סיכון ולוודא שהצוואה שערכת "משוריינת" ועומדת בכל תנאי החוק.


מאת עו"ד ארתור בלאייר שעוסק בדיני ירושה