האם ניתן לתבוע שיתוף בין בני זוג בגמלת נכות?

שתי הסוגיות המשפטיות אשר תידונה להלן הינן:

• גמלת נכות – האם היא נכללת בהסדר איזון המשאבים, ובאילו תנאים?
• חשבון בנק- אליו הופקדה גמלת הנכות בלבד, האם הוא מהווה חשבון משותף?

בית המשפט לענייני משפחה נדרש לשאלות הללו במספר תקדימים, ובפסקי דינו הבהיר את ההלכה הנוהגת. האמור להלן מתייחס בעיקרו לבני זוג שחל עליהם חוק יחסי ממון, דהיינו שנישאו זה לזו החל משנת 1974 ואילך, אך חלק מפסקי הדין שיובאו מטה מדברים על מקרה שעליו חלה חזקת השיתוף, קרי לגבי אותם זוגות שנישאו קודם לכן.

מהו הדין כאשר הבעל נפצע במהלך שירותו הצבאי, הוכר כנכה צה"ל, ונקבעו לו אחוזי נכות לצמיתות, בגינם הוא מקבל גמלת נכות חודשית ממשרד הביטחון? האם יש להכליל את גמלת הנכות במסגרת איזון המשאבים, ולזכות את האישה במחציתה כאשר יחולק הרכוש המשותף לעת גירושין? זאת ועוד, משהגמלה הופקדה לחשבון בנק– האם סכומי הגמלה שנצברו בחשבון משותפים אף הם? ומה כאשר זהו לא רק חשבון של הבעל, אלא חשבון בנק משותף, הרשום גם על שם האישה?

מחד, ניתן לטעון כי תשלום הגמלה דינו כדין כל הכנסה רגילה שוטפת של מי מבני הזוג ממשלח ידו, כיון שהיא באה לפצות על אובדן הכנסות מעמל כפיים, ולכן היא משותפת. מנגד ניתן לטעון, כי הגמלה הינה פיצוי, ולא הכנסה, וכיון שזהו פיצוי על נזק גוף, שמטרתו שיקום אותו נזק, אזי אין לקחתה בחשבון בתחשיבי איזון המשאבים, ויש לומר כי היא איננה משותפת.

רוב הכספים אשר בני הזוג צוברים במהלך נישואיהם הינם משותפים, אך לא כולם. החריגים העיקריים, אשר אותם אין למנות ולחשב בעת ביצוע הסדר איזון המשאבים, מנויים בסע' 5 (א) (2) לחוק יחסי ממון בין בני הזוג, משנת תשל"ג. גמלת נכות נכללת בין אותם חריגים, וביניהם נכללת גמלת נכות, וכן כל פיצוי, קצבה או גמלה אחרת דומה, אשר מתקבלים מן הביטוח הלאומי, או מגוף אחר, בין אם על פי חוקי המדינה או על פי פסק-דין של טריבונל משפטי, והסיבה לתשלומם היא עקב פגיעה גופנית או פטירה.

אחד התקדימים בהם נפסק כי אין להכליל גמלת נכות שמשלם משרד הביטחון בחלוקת הרכוש המשותף הינו תמ"ש (י-ם) 21760/07 ד. י. נ' י. י. אשר ניתן ביום 30.8.10. נקבע כי הגמלה אינה משאב שיש לאזנו, וזאת לפי סעיף 5א'2 ' הנ"ל.

ומה כאשר מדובר במענק חד פעמי שמקבל הנכה? בתמ"ש 14702/97 פלונית נ' אלמוני שניתן ביום 2.4.00 הבהירה כב' השופטת נילי מימון את הטעם שמאחורי אי הכללת גמלת נכות במצבת הרכוש המשותף , וזאת ביחס למענק חד פעמי. השופטת הסבירה כי המחוקק התכוון לא להכליל את הגמלה בנכסי האיזון משום שהנכה המקבל אותה נזקק לה על מנת להתקיים החיי היומיום.

תקדים נוסף שנדרש לסוגיית אי הכללת גמלת נכות באיזון הרכוש הוא תמ"ש (י-ם) 6852/97 פלוני נ' פלוני מיום 11.3.99.

בתמ"ש (ת"א) 98793/97 פלוני נ' פלונית מיום 11.2.02 נפסק כי אף שמראש אין הגמלה ברת חלוקה, כי אין היא בבחינת נכס משותף, בכל זאת, בדיעבד אפשר שתהיה משותפת, שכן ניתן להביא ראיות לכוונת שיתוף ספציפי בין אותם צדדים לגבי גמלת הנכות (למשל על ידי הכנסתה לחשבון משותף או רכישת נכס שנרשם ע"ש שני בני הזוג מכספי הגמלה – הערה שלי - עו"ד אודליה אלטמן), וכך בכל זאת ליצור שיתוף בגמלה, ולהחזיר אותה להסדר איזון המשאבים. לא ניתן יהיה להגיע לתוצאה כזו, של שיתוף בגמלה, מבלי להביא הוכחות כלשהן לכוונת שיתוף מיוחדת אצל אותם בני זוג לגבי הגמלה. נראה כי זוהי אפוא ההלכה.

והנה, כבוד השופט אליקים רובינשטיין בת"א (י-ם) 88/95 חזן נ' חזן, דינים מחוזי כו (6) 411 חיווה דעתו כי לא תמיד יקבע בהכרח שהגמלה תישאר מחוץ לאיזון. כך למשל אילו הוכח כי תשלומי הגמלה ממשרד הביטחון מהווים חלק נכבד ומהותי בפרנסת אותה משפחה, מה שקורה כאשר מדובר בנכות גבוה ועימה גם בגמלה בסכום נכבד. הוא הדין במקרה שהיה מוכח כי באותו עניין הגמלה אינה אלא פיצוי על אובדן השתכרות. שמי מיני – במקרים כאלה יתכן שיקבע כי הגמלה דווקא כן משותפת. גם לו היה מוכח יתכן שאילו לפיו:
ראה גם בע"מ 8215/05 המביא מובאות מתוך פסק הדין האחרון לעיל.
כך למשל נפסק כי קצבת נכות הינה משותפת, מה שהוסק מתוך הפקדת כספיה לחשבון בנק משותף של הבעל והאישה. בית המשפט קבע כי הגמלה משותפת לפי כוונת שיתוף, לא נתן תוקף לחריג החוקי הנ"ל, וראה בה הכנסה משפחתית, שוטפת ומשותפת כאחד, אשר תיכלל באיזון המשאבים. ראה כל זאת בתמ"ש (י-ם) 1550/09 ע.נ נ' א. נ' (ניתן ביום 21.12.12).

לאחרונה ניתן פס"ד מקיף וממצה העוסק בשתי השאלות הנידונות ברשימה זו בתמ"ש 27432/07 ר' נ' ר' מיום 23.1.13, שם קבעה כב' השופטת אלה מירז כי גמלת הנכות איננה משותפת, ולא תחולק בין הצדדים, והוא הדין בחשבון אליו הופקדה, שלא היה רשום כחשבון משותף. כבוד השופטת מצאה כי לא ניתן למצוא בקייז שלפניה במקרה זה את אחד מהיוצאים מן הכלל, ולפיכך יחול סעיף 5 (א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני הזוג, שהוא הכלל הרגיל. נימוקיה היו בין היתר כדלקמן:

• גמלת הנכות שולמה לנתבע כבר 10 שנים לערך לפני שהצדדים התחתנו. גם לאחר הנישואין הנתבע לא העביר את הגמלה לחשבון בנק משותף של הצדדים.

• לצדדים הכנסות נכבדות, מעבר לגמלת הנכות. לא ממנה באה עיקר פרנסת המשפחה. 3. גמלת הנכות לא באה לפצות על אובדן הכנסות, כי אם לשקם את הבעל ולפצותו על נזק גופני שספג. הגמלה שימשה לכיסוי הוצאות רפואיות של הבעל, לדוגמא עלות ניתוחים כירורגיים, וכן הוצאות ניידות, לרבות רכב רפואי.

• האישה, שהייתה התובעת בתיק, אמנם צורפה על ידי הבעל לחשבון אליו הופקדה הגמלה, אך היא לא השכילה להוכיח שנהגה בו מנהג בעלים, ואף הוכח כי היא לא הפקידה כספים בחשבון זה. הבעל נתן הסבר משכנע מדוע הוסיף אותה לחשבונו- ליתר ביטחון, למקרה שיקרה לו עצמו משהו.

• הגמלה כמעט לא שימשה לצרכי המשפחה. מהחשבון אליו הופקדה נמשכו כספים בעיקר להוצאות הרפואיות של הנתבע ולצורך רכבו.

בשל נימוקים אלה וכן נימוקים נוספים נקבע שם כי הן גמלת הנכות של הבעל איננה משותפת, והאישה אינה זכאית לחלק ממנה, והן הכספים שנצברו בחשבון הבנק שאליו הופקדה אותה גמלת נכות אינם משותפים, ולא את זה ולא את זה אין לאזן במסגרת איזון המשאבים. אמנם האישה צורפה לחשבון, אך הדבר נעשה מטעמי נוחות, נפסק, ואין זה חשבון משותף שיתרתו תחולק בין בני הזוג לעת פרידתם.

לסיכום, הכלל הינו כמצוין בסע' 5 (א) (2)לחוק, לפיו אין להחיל את איזון המשאבים על תגמול המתקבל כגמלת נכות.
החריגים לכלל הינם רק במקרים בהם הגמלה מהווה מקור הכנסה עיקרי למחיית המשפחה, או כשמדובר בפיצוי על אובדן השתכרות, או כאשר נעשה שימוש בכספים לצרכי המשפחה באופן קבוע וסדיר, דבר המלמד על כוונת שיתוף ועל היות הכספים ברי איזון.