חברת פלסים לשלם פיצויים בגין ליקויי בניה ועגמת נפש לרוכשי דירה

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

בפני תביעה לפיצויים בגין ליקויי בנייה שנתגלעו בדירה אותה רכשו התובעים מן הנתבעת.

התובעים טענו כי רכשו מן הנתבעת דירת קוטג’ (להלן: "הדירה"). לטענת התובעים נכנסנו לגור בדירה וגילוי ליקויי בנייה שונים אותם פרטו באריכות בכתב התביעה. 

התובעים טוענים כי בעוד שבתקופה מסוימת גילתה הנתבעת הענות לפניותיהם לתיקון הליקויים - לא עלה בידי פועליה או שלוחיה לתקן כדבעי את כל הליקויים שהתגלו.

אין חולק איפוא כי מאז לא ביצעה הנתבעת תיקונים כלשהם בדירה ואף לא הגיבה לפניות חוזרות של התובעיםץ

התובעים טענו בתביעתם כי ליקויי הבניה הינם פרי עבודתה המרושלת של הנתבעת וכי בנסיבות העניין איבדה הנתבעת את זכותה לתקן את הליקויים בעין.

בכתב הגנתה עתרה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בטענה כי תקופת הבדק ו/או תקופת האחריות טרם חלפה וכי הנתבעת אינה מתכחשת לחובותיה לתקן את הליקויים בעין ועומדת על זכותה זו.

זכות הנתבעת לתיקון בעין

בסעיף 4ב’ לחוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 (להלן: "החוק המכר") נקבע: "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.

ניסוח זה מלמד כי זכותם של התובעים לפיצוי כספי בגין הליקויים לא תקום אלא אם כן יוכח כי הנתבעת לא מיצתה זכותה מטעמים התלויים בה לתיקון עצמי חרף הזדמנות נאותה שניתנה לה.

מיצוי זכותה של הנתבעת לתקן

במהלך חקירתו הנגדית טען התובע: "פלסים (הנתבעת - מ.ב.ח) לא ביצעה אצלי תיקונים; קבלני משנה כן… הם לא ביצעו מירב התיקונים… יש כאלו שבאו ויש כאלו שעד היום לא באו" (עמ’ 2 לפרוטוקול).

מנהל הנתבעת (זלמן אברהם) טען בפני כי צוות התיקונים של הנתבעת טיפל בתובעים הגם שהטעים כי הוא בעצמו לא מטפל בנושא הליקויים (עמ’ 1 לפרוטוקול ישיבת יום 13.5.04).

זלמן אף אישר כי אינו מכיר את התובעים ואינו יכול להעיד מידיעתו האישית על מיצוי חובת ביצוע התיקונים (שם עמ’ 2).

כאשר עומת זלמן עם מכתבי ב"כ התובעים מן הימים 26.6.02 ו-21.11.02 לפיהם נדרשה הנתבעת לתקן ליקויים שפורטו באותם מכתבים, חזר זלמן וטען כי הנתבעת העדיפה לבצע תיקונים מאשר להתייחס למכתבי התובעים אשר לגירסתו כוונה לייצר ניירת לצורך בית המשפט וכי התובעים סרבו לקבל את צוות התיקונים באשר הם "רוצים את הכסף הליקויים אינם מעניינים אותם" (עמ’ 3 לפרוטוקול).


הממצאים העולים מחומר הראיות שבפני הינם איפוא כדלקמן:

הנתבעת גילתה בתחילה הענות לפניות התובעים ותיקנה ליקויים בדירה.

בתחילת תקופת מגוריהם בדירה אתרו התובעים ליקויים נוספים ופרטו אותם ממסגרת חוו"ד של המהנדס מטעמם אשר נשלח לנתבעת.

אטעים כי חרף חתימתם על העדר ליקויים במעמד מסירת הדירה

זכאים התובעים לחזור ולהתריע על קיום ליקויים נוספים בתוך שנה מיום המסירה, קביעה זו נלמדת מהוראות סעיף 4א(א) לחוק המכר.

לא נסתרה בפני גירסת התובעים בסעיף 25 לתצהיר עדותם לפיה סירבה הנתבעת לתקן את הליקויים שפורטו בדוח המהנדס מטעם התובעים והעלתה תנאים בלתי סבירים לבצוע תיקונים מוגבלים גרידא.

הכרעה

ב"כ התובעים טען בפני כי הוכחה זכותם של התובעים לגבות את סכום עלות התיקונים כמפורט בחוו"ד המומחה, לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש וכן לתשלום הוצאות המשפט. 

ב"כ הנתבעת טען כי סה"כ אומדן הליקויים שהוערכו על ידי המומחה מהווה שיעור של 44% מן הסכומים שצויינו בדו"ח המהנדס מטעם התובעים. עוד הוסיף כי הנתבעת גילתה אוזן קשבת לדרישות התובעים אך אלו סרבו בסופו של יום להסכים לתיקון הליקויים בעין.

לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות ולטענות ב"כ הצדדים בפני אני פוסק כי לא ניתן להתעלם מן העובדה לפיה משך פרק זמן בלתי מבוטל מיום מסירת הדירה, ואף לאחר שהנתבעת הועמדה על קיום ליקויים נוספים בדירה, לא השלימה הנתבעת את תיקון הליקויים. כאמור - לא נסתרה בפני טענת התובעים לפיה המניעה להשלמת מלאכת תיקון הלקוי נעוצה בנתבעת אשר העמידה תנאים בלתי סבירים לביצועם.

העמדה העקרונית שהתגבשה בפסיקה גורסת כי מקום שבו תיקונים חוזרים ונשנים לא העלו ארוכה לדירה ועדיין קיימים בה ליקויים -מאבד הקבלן (כאן הנתבעת) את זכותו לבצע תיקונים בעין. באופן דומה נפסק כי גילוי דעתו של הקבלן שלא לבצע תיקונים בין במפורש ובין כמסקנה נגזרת מהימנעותו לתקנם ללא הצבת תנאים בלתי סבירים - ממצה אף היא את זכותו.

התלבטתי בשאלה האם יש להשית על הנתבעת את המחיר המלא הנגזר מן העובדה כי בשלב מסוים לפחות, לא עשתה את כל המתחייב כדי להשלים את מלאכת תיקון הליקויים שאז תחויב במלוא סכום אומדן הליקויים או דילמה יש לאמץ את קביעת מומחה בית המשפט על קירבה וכרעיה ובכלל זה ההערכה כי הפער בין העלות לנתבעת ובין העלות לתובעים על ידי קבלן מזדמן מטעמם אינו זניח ומסתכם לשיעור של 25% בסכומי העלות.

אשר לפריט עגמת הנפש והכרוך בו - אני מעמיד את סכום הפיצוי בגין עגמת נפש ואובדן הנאה על סך של 5,000 ₪ בלבד.

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת גם בהוצאות המשפט באופן חלקי בסכום של 3,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 4,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.